אולמרט לא לבד

הכל מדברים על הלקחים שהפרקליטות צריכה להפיק מפסק דינו של אהוד אולמרט, אבל איש אינו מדבר על הלקחים למערכת הפוליטית. וזה עצוב וגם חמור, כי בית המשפט - אשר ממש לא מותח ביקורת על הפרקליטות - כן מצביע על שורה של פרצות שאיפשרו לאולמרט לעשות את אשר עשה.

נזכיר: אולמרט גייס לפחות 600,000 דולר דרך משה טלנסקי, ושני עדים מטעמו סיפרו על מאות אלפי דולרים נוספים שנתנו לו. בכל המקרים מדובר על תרומות מאזרחים זרים. חלק משמעותי מן הכסף עבר במזומן. לאולמרט הייתה קופה סודית ובה 300,000 דולר במזומן, אשר לדבריו נועדה לצרכים פוליטיים. בית המשפט התחבט בשאלה האם אולמרט היה חייב לדווח על כספים אלו לפי כללי ועדת אשר, העוסקים בענייניהם הכספיים של חברי כנסת. בסופו של דבר, השאירו השופטים נקודה זו בצריך עיון, משום שקבעו שבכל מקרה - הפרת כללים אלו אינה עבירה פלילית. על ניגוד העניינים של אולמרט בסיועו לטלנסקי קבעו השופטים, כי הוא לא עבר את הקו המפריד בין התחום האתי והמשמעתי לבין התחום הפלילי.


נתניהו: מיליון שקל בחו"ל


חשוב מאוד לומר, שאולמרט ממש לא לבד בסיפור הזה. בשבוע שעבר סיפרנו כאן, כי בנימין נתניהו גייס בחו"ל למעלה ממיליון שקל לקראת הבחירות המקדימות לראשות הליכוד. ש"ד העיד במשפט הולילנד, כי העביר לאורי לופוליאנסקי 120,000 שקל במזומן לתשלום לפעילי השטח ביום הבחירות לראשות עיריית ירושלים. דיווחי מבקר המדינה עמוסים לעייפה בשמותיהם של אזרחים זרים התורמים לפוליטיקאים שלנו, לעיתים עשרות אלפי דולרים כל אחד.

מן הצד השני, איננו יודעים כמעט דבר וחצי דבר על ההתנהלות הכספית של מפלגותינו ונבחרינו. רק דיווחי מבקר המדינה מאפשרים לנו להציץ על המצב הכספי, לרוב בפיגור של כמה וכמה חודשים, וגם זאת - רק בהקשר של מערכות בחירות. מדיווחיה של הכנסת אנו יודעים כמה מוציאים חבריה על "קשר עם הציבור". זה, פחות או יותר, כל הידע שלנו.

השילוב של כל אלו יחדיו, מחייב שידוד מערכות מן היסוד וטיפול שורש הן בקבלת הכספים בידי הפוליטיקאים והמפלגות, והן בדיווח שלהם לציבור. הנה הנקודות המוצעות, הלקוחות בחלקן מהכללים החלים על חברות ציבוריות ועל חברות ממשלתיות; אין סיבה לדרוש פחות מהפוליטיקאים ומהמפלגות.


סוף לכסף המזומן

• תיאסר לחלוטין קבלת תרומות ממי שאינם אזרחי ישראל ותושביה (שני התנאים גם יחד). זה עניין של היגיון פשוט, עוד לפני היגיינה בסיסית: רק מי שהוא אזרח המדינה וחי בה, רשאי להשפיע על בחירת מנהיגיה. מי שיישא בתוצאות הישירות של מעשי המנהיגים, רק הוא רשאי לסייע להם או ליריביהם.

• תיאסר לחלוטין קבלת תרומות במזומן בסכומים שמעל 100 שקל. ייאסר לחלוטין שימוש במזומן מעבר להיקפים המתאימים ל"קופה קטנה". ניתן לקבוע את הסכום כאחוז מסוים מכלל תקציבם של הפוליטיקאי הבודד או המפלגה. הפרה של כלל זה תוענש בקנס אוטומטי בסכום כפול מזה שניתן במזומן.

• תרומות יינתנו אך ורק לעמותות רשומות כחוק, אשר יקבלו את אישור רשם העמותות, וכנגד קבלות רשמיות. מי שיבקש להיכנס לזירה הפוליטית, יידרש להקים עמותה כחוק. לצד זאת, רשם העמותות יקבע מסלול מהיר לאישורן של עמותות אלו, שכן במצב הנוכחי - הבחירות יעברו הרבה לפני שהן יירשמו. גם כאן, מי שיפר את הכלל ייקנס אוטומטית בסכום כפול מזה שכנגדו לא הוציא קבלה.

פרסום מלא של דוחות

• לכל מפלגה ולכל עמותה ימונה רואה חשבון באישורו של מבקר המדינה, מתוך רשימת רואי החשבון שאישרה רשות החברות לביקורת בחברות הציבוריות. כנ"ל לגבי היועצים המשפטיים שלהן. ושוב כמו בחברות הממשלתיות, תתבצע אחת לשבע שנים רוטציה בתפקידים אלו.

• הדוח השנתי של כל עמותה ושל כל מפלגה, מבוקר בידי רואה חשבון, יפורסם ברבים לא יאוחר מ-31.3 של השנה העוקבת. על הדוח יחולו כללי הגילוי החלים על חברות ציבוריות.

• כל חבר כנסת וכל שר, וכן בני זוגם ובנות זוגם, יחויבו להגיש מדי שנה דוח לרשות המיסים. הדוח יפורסם ברבים מיד עם הגשתו. אחת לחמש שנים, כל עוד הם מכהנים כשרים או חברי כנסת, יהיה עליהם להגיש הצהרת הון שתתפרסם גם היא. נוהג דומה קיים בארה"ב. מי שאינו רוצה בחשיפה - שלא יהיה חבר כנסת או שר, כשם שמי שאינו רוצה בחשיפה אינו יכול להנפיק חברה.

דין משמעתי לשרים וח"כים

• כללי ועדת אשר יעוגנו בחוק והפרתם תהיה עבירה פלילית או לכל הפחות עבירה משמעתית.

• יוקם בית דין משמעתי לחברי כנסת ושרים. כיום, או שהם עומדים לדין פלילי - או כלום (למעט עבירות אתיות של חברי הכנסת, שאיש אינו מתייחס אליהן ברצינות). זהו מצב לא נכון ולא ראוי. במשפט אולמרט, למשל, נקבע כמעט במפורש שמעשיו בנושא טלנסקי היו עבירה משמעתית. אין לחכות ל"משפט הציבור", כי הוא נעשה רק אחת לארבע שנים, וממילא הבחירה היא במפלגות ולא באנשים. בראש בית הדין יעמוד שופט עליון בדימוס, וייקבעו עבירות שיישפטו בו בדומה לתקנון השירות של עובדי המדינה. העונשים יכולים להיות נזיפה, קנס או אפילו הדחה.

נשמע טוב, נכון? אבל תהיו בטוחים ששום דבר מזה לא יקרה, כי כל הצעדים הללו מחייבים חקיקה. אם יש משהו שחוצה גבולות פוליטיים, הוא הרצון לשרוד ולהתקדם - ובשביל אלו צריך כסף. לכן, עוד לא נולד הפוליטיקאי שיטיל על עצמו מגבלות וחובות כאלו. ומה עם הציבור? - אל תבלבלו לפוליטיקאים את המוח עם זוטות כאלו.