"אם מר לדור יעזוב את הפרקליטות, בין אם ברצונו ובין אם יגרמו לו לעזוב, זה יחזק את הפרקליטות. עדותו המוקדמת של משה טלנסקי הייתה הליך בלתי מתקבל על הדעת. עדות שרק התחילו לגבות אותה, לא גמרו את חקירתו במשטרה, מיד רצו לבית משפט. זה נעשה בתקופה שיש מתקפת טילים אדירה על ישראל. ערעור על פסק הדין במשפט אולמרט יהיה שגיאה גדולה". דניאל פרידמן, ערוץ 2, "פגוש את העיתונות", 14.7.12.

"אני רוצה להביע את צערי שמתקיים במקביל למשפטו של אולמרט משפט מקביל בתקשורת, ובמשפט הזה יופיעו כנראה נציגי התביעה ויתבטאו. זה דבר לא נכון שצריך להימנע ממנו". דניאל פרידמן, ועידת המשפט של מחוז ת"א בלשכת עוה"ד, כותרת ראשית ב-ynet, 28.8.12.

האובססיה של כמה אמצעי תקשורת ופוליטיקאים נגד בנימין נתניהו בכלל ונגד אפשרות של תקיפה באירן בפרט, הגיעה השבוע למחוזות האבסורד בהתנפלות על ראש הממשלה בנוגע לתיק ההשקעות שלו. נתניהו פנה לוועדת ההיתרים, ביקש אישור לשנות את השקעותיו וחזר בו. זה הספיק לרודפיו – ואין לי מילה מתאימה יותר – כדי לטעון שהוא מנסה להציל את כספו לפני תקיפה באירן, שהוא מתעסק בכספו הפרטי בעוד אלפים מפוטרים ומה לא.

תזכורת: בנימין נתניהו, כמו כל איש ציבור, הוא גם אזרח פרטי בעל זכויות. כל עוד מותר לו להחזיק כספים והשקעות – ואוי לנו אם מישהו יחשוב לאסור זאת – מותר לו גם לשנות את החלטותיו, כמו לכל אזרח אחר. יכולים להיות אלף ואחד שיקולים לעשות זאת. קחו סתם מחשבה שעלתה בדעתי: אולי פטירתו של פרופ' בן-ציון נתניהו מחייבת זאת – אם בשל שינוי בהוצאות ואם בשל קבלת ירושה? והנה עוד מחשבה אפשרית: אולי נתניהו צריך לממן לימודים אקדמיים לבנו? ועוד אחת: אולי יועץ ההשקעות של נתניהו גילה שתנודות השוק הביאו לחריגה מקווי ההשקעה שנקבעו?

מצד שני, זו בהחלט הזדמנות להעלות על סדר היום דרישה לחשיפת תיקי ההשקעות והנכסים של נבחרי הציבור הבכירים, כמו גם לפרסם מדי שנה את הצהרות ההון שהם מוסרים למבקר המדינה. מה שחל על מנכ"ל בחברה בורסאית קיקיונית, חייב לחול על מי שגורלנו נתון בידיהם.

בכל מדינה מתוקנת, עבריינות מתמשכת היא עילה להחמרה. לא כך במדינת האבסורד בה אנו חיים. קחו למשל את תחום הבנייה: מי שבנה בית בלתי חוקי או עשה שימוש חורג בקרקע חקלאית, טובים סיכוייו לקבל ארכה ועוד ארכה כדי להסדיר בדיעבד את עבריינותו וכך להימנע מהתוצאה הראויה היחידה – הרס המבנה הבלתי-חוקי. או בתחום התחבורה: מאחר שהמון אופנועים נוסעים על המדרכה והמון מכוניות חונות עליה, איש מבין העבריינים אינו נענש.

השבוע, בחסות בית המשפט העליון, הגיע האבסורד הזה גם למאבק במהגרים הבלתי-חוקיים. כמה עשרות ילדים של מהגרים אלו ישובצו בבתי הספר הרגילים באילת במקום במסגרת חינוך נפרדת. הנימוק המרכזי: הם נמצאים בארץ כבר למעלה מחמש שנים. הבנתם? מי שמסתנן ארצה ושוהה בה שלא כחוק – וכל יום בו הוא נמצא בארץ מעמיק את העבירה – יקבל פרס בדמות חינוך חינם לילדיו, משל היו אזרחי ישראל לכל דבר ועניין. במקום להעביר למסתננים-בכוח מסר ברור לפיו חבל על המאמץ, הם קיבלו מסר ברור לפיו כדאי לצפצף עלינו בגדול.

"בכל דרך אפשרית שהיא לא ניתן להגיע למסקנה לפיה תובענה המסתיימת בהסדר פשרה בגדרו משולם סכום של 35,000 שקל לטובת הקבוצה תביא לתשלום שכר טירחה בשיעור של 200,000 שקל" – קבע לאחרונה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רם וינוגרד, אשר שם את האצבע במדויק על האבסורדים הכמעט יום-יומיים בתביעות ייצוגיות: התובעים ובמיוחד עורכי דינם עשויים לקבל סכומים גבוהים פי כמה מאלו שנפסקים לטובת הציבור אותו הם מתיימרים לייצג.

התביעה הייצוגית היא כלי צרכני חשוב למניעת עוולות ולהענשת האחראים להן, אך הן הופכות יותר ויותר לכלי למילוי כיסיהם של עורכי דין. אתם יודעים כמה תביעות ייצוגיות הוכרעו בבית המשפט לגופן? אחת. אחת ויחידה – התביעה נגד תנובה בפרשת החלב בסיליקון. האחרות נדחות או מסתיימות בפשרות, בהן כאמור סכומים משמעותיים בכלל לא מגיעים לנפגעים.

לתובעים ולבאי-כוחם מגיעים גמול ושכר טירחה נאותים, אך לא אבסורדיים. טוב עשה וינוגרד כאשר מנע את התשלום הבלתי ראוי בתביעה נגד דלק על מפגע ריח בשכונת הר-נוף. יש לקוות ששופטים אחרים ילכו בעקבותיו, ושבמידת הצורך בית המשפט העליון יקבע הלכה מחייבת שתשים קץ לתופעה המגוחכת והמקוממת הזו.

במשך שנים גבתה משטרת ישראל אגרה של כמה עשרות שקלים מכל מי שביקש לעיין במרשם הפלילי של עצמו ולקבל העתק ממנו. קם עו"ד פנחס פישלר והוכיח שהגבייה איננה חוקית, והמשטרה אכן הפסיקה אותה. אמר פישלר: יפה מאוד, אבל מן הראוי שתתנצלו בפני הציבור וגם תחזירו את הכסף למי שגביתם אותו ממנו שלא כדין.

בנובמבר שעבר פנה פישלר בנושא למשרד המשפטים, ומחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילית) סברה שמן הראוי לקבל את תגובת הייעוץ המשפטי של המשטרה. ואכן, לאחר בדיקה ודרישה מאומצות, שנמשכו לא פחות מתשעה חודשים, הגיעה החודש תשובת משרד המשפטים בשמה של המשטרה: "הגבייה נעשתה לחשבון האוצר ולא לחשבון משטרת ישראל, ולפיכך אין בכוחה של המשטרה להשיב לציבור כספים אלו".

במילים אחרות: את הכסף המשטרה גבתה, אבל להחזיר אותו היא לא יכולה, כי הוא לא אצלה. אם מותר לנחש את ההמשך, האוצר יטען שהוא לא יודע למי להחזיר משום שהרישומים מצויים בידי המשטרה. וגם התשובה הזו בטח תצריך חודשים ארוכים של התייעצויות וישיבות וטיוטות ומסקנות. והאזרח שכספו נשדד? נו, באמת, אל תטרידו אותם בזוטות כאלו.

הנה כלשונו דוא"ל שקיבלתי השבוע, על מצב שהוא באמת אבסורדי. תודה לישראל שבו שהעלה את הנושא, ושרק נהיה בריאים.

אני מנסה לסייע לפרויקט מדהים שנקרא "אמבולנס המשאלות". זהו מודל שהביאו מהולנד ולפיו ציידו אמבולנס בכל הציוד הנדרש כדי לסייע לחולים סופניים להגשים משאלות. "אמבולנס המשאלות" הוא מיזם של מגן דוד אדום, ששם לו למטרה למלא בקשות של אנשים המתמודדים עם מחלות קשות או סופניות שיכולת הניידות שלהם אבדה. השירות ניתן ללא תשלום, ללא הבדל דת, גזע ולאום, וביחס חם, אוהד, אמפטי ומחבק.

לא תאמינו, אמבולנס – יש, מתנדבים להפעילו – יש. אין מספיק שיווק לפרויקט ולכן יש לא מעט ימים בשנה שהאמבולנס עומד בחניה ללא שימוש והמתנדבים נותרים חסרי מעש. מה שצריך לעשות זה לפרסם את המידע בין כמה שיותר אנשים כדי שיסייעו בדברים הבאים: לפרסם את הפרויקט – עיתונות, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, העברה בדוא"ל, וכיו"ב. להגיע לבעלי התפקידים המתאימים בארגוני סיוע, ובבתי חולים, שיש להם אינטרקציה עם אוכלוסיה הזקוקה לשירות מסוג זה. לחשוב על רעיונות נוספים לפרסום הפרויקט ולהביא למקסימום שימוש בציוד ובמתנדבים.