במשך שישה ימים נברא העולם, ולאחר שהיה העולם מושלם הביט אלוקים וראה כי טוב! מול הבריאה האדירה והמושלמת הזאת עלתה במחשבתו לברוא אדם. אדם שייהנה מכל השפע האלוקי הזה.
וכך מספרת לנו התורה: ביום הראשון ברא אלוקים את השמיים, את
הארץ ואת האור. ביום השני ברא אלוקים את הרקיע ויבדל בין המים העליונים לתחתונים. ביום השלישי חשף את היבשה וברא את הצמחיה. ביום הרביעי ברא אלוקים את השמש ואת הירח ואת הכוכבים. ביום החמישי ברא אלוקים את הדגים ואת העופות. וביום השישי ברא את שאר בעלי החיים. "וירא אלוקים כי טוב" [בראשית א', כ"ה].
ואז - "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" [בראשית א', כ"ו]. האדם הוא היחיד עליו נאמר שעלה במחשבה ואחר כך נברא. בעוד שאר הבריאה נעשתה - אומר ועושה, כאן הביט הקב"ה ביפעה הזאת, בכל הטוב שברא, ומחליט שכדי להגיע לשלמות הבריאה ממש, צריך מישהו שייהנה מכל הטוב הזה וישלוט בו מכוח הנתינה של האלוקים. חושב - ומחליט לעשות: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם" [בראשית א', כ"ז].
"ולמעלת האדם ולכבודו נברא באחרונה, להודיע שכל נבראי מטה בעבורו נבראו ושמהו אדון על העולם" [רד"ק]. "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ" [בראשית א', כ"ו].
עולם שכולו טוב לאדם וחווה ולאחר שנברא האדם, נבראה לו גם בת זוג כדי להתחיל שושלת מפוארת של גזע האדם. הושמו שניהם בגן העדן המלא כל טוב בעולם שהוא טוב, וכל תפקידם היה ליהנות ולהשתמש בכל הטוב שברא עבורם הקב"ה. וממתנת העולם לאדם לומדים אנו שאין טוב אמיתי ואין נחת של ממש בלא הענקה לאחר. "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם
פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ... הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם יהיה לאכלה. ולכל חית השדה ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ" [בראשית א', כ"ח-ל']. כל זה בשבילכם.
ומאחר שנברא האדם בצלם אלוקים, הרי זה מחייב. שעל כן מן האדם מצפים שיחתור לגדולת המידות. שישתדל בשיפור עצמו ובלימוד מידותיו של הקדוש ברוך הוא, ועל כך לימד הרמב"ם: "מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן - להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו" [הלכות דעות פרק א' הלכות ה'-ו'].
לזכור שנבראנו בצלם אלוקים הדמיון והבריאה בצלם מחייבים אותנו! עלינו להשתדל להיות טובים יותר, חנונים, קשובים, סולחים, ומעניקים מכל אשר לנו באהבה שנאמר: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקים חמלה גדולה ויתרה חמלת אותנו" [מתוך הסידור]. הדברים היפים האלה צריכים ללמד אותנו על מידות שלנו הנצרכות בעבודת השם. ביחסנו כלפי הסובבים אותנו.
אם נחוש את צלם אלוקים בתוכנו קל יהיה לנו לעבוד על מידותינו, להתקדם ולעלות. כי לאדם ערך מיוחד ואישי מכל הבריאה האחרת שנבראה. שכן נברא יחידי – כלומר זוג אחד ממנו יצאו כל בני האדם. ללמדנו חשיבותו של כל אחד בעולם. של כל אדם. ומכאן - "ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" [סנהדרין ל"ז, ע"א במשנה]. ולאדם הבחירה והיכולת להשתמש בכל מתנות האלוקים לעשות טוב או רע.
"ויאמר אלוקים – נעשה אדם" – נתייחדה אמירה מיוחדת לבריאת האדם ולא נכללה בריאתו בין החיות והבהמות. ומסביר הרמב"ן: "נתייחד בעשיית מאמר, בעבור גודל מעלתו, כי אין טבעו (של האדם) כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו". ואמרו חז"ל, כי הבהמות והחיות פניהן פונות כלפי הארץ, לפי שעפר המה ואל העפר ישובו. אבל פני האדם הם באמצע – לא למטה ולא למעלה - שאם ירצה ישא פניו למעלה ויהיה מן העליונים, ואם ירצה יפלו פניו למטה ויהיה מן התחתונים. והכל תלוי בבחירתו [על-פי אברבנאל].
אם לאחר שהסתיימה בריאת העולם למדנו כי היה הוא טוב: "וירא אלוקים כי טוב". הנה לאחר שנברא האדם כדי ליהנות מן השלמות המופלאה הזאת, מביט הקב"ה ורואה כי עכשיו – הכל טוב מאוד! וכך מסתיים סיפור הבריאה: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי" [בראשית א', ל"א]. ומכאן – מתוך הטוב מאוד הזה - החל תפקידו של אדם בעולם.
