אחרי שתשקוט תרועת קרקס ההשכבה של המת החי-המת, בעל פרס נובל לשלום, שניצל את כספי הפרס ואת שמו של נובל ממציא הדינמיט למטרתו המקורית, לאמור: להרס, להשמדה ולפיצוצים, ניתן יהיה להתנער אולי מן העבר ולחשוב על עתיד אולי שונה.
מי באמת מתאבל על ערפאת. ברשות הפלשתינית, יש רבים שאבלם אמיתי וכנה, שראו בו את "אבי האומה הפלשתינית", שנלחם עד מותו על הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל ויישאר לגביהם כדמות היסטורית נערצת.
לגבי חלק אחר, למרות שלא התלהבו ממנו ומשיטותיו כמו האינתיפאדה המזויינת ותמיכה ב"שאהידים מתפוצצים", לא רצו, לא יכלו וגם פחדו לצאת נגדו בגלוי.
גם מנהיגי ארצות ערב - למרות תמיכתם המאולצת בפומבי, לא התלהבו ממנו במיוחד, בשל פחדים מתוצאות זליגת האינתיפאדה ורעיונותיה לארצותיהם כמו מובארק והמלך עבדאללה - ובמותו עשה להם רק טוב.
בישראל, פרט לח"כים הערביים וחלק מהציבור הערבי, בראשות אחמד טיבי, עיסאם מח'ול, עזמי בשארה ואחרים, יש גם מספר מלחכי פנכה דוגמת אבנרי המבכים מרה את מותו, שזה לעצמו סיבה טובה ליהנות מטקסי ההלוויה.
באשר לדמותו ולמזכרת, ערפאת רצה למות במדים כלוחם - אך מה שיישאר בזיכרון הקולקטיבי היסטורי - זקן עלוב, בטרנינג אפור עם כובע גרב מצחיק, חיוור ורועד. לדעתי, פאשלה תדמיתית של עוזריו הקרובים או תרגיל מחוכם בכוונה למזער את דמותו.
האם המצב המדיני-ביטחוני משתנה? האם ההינתקות החד-צדדית תעוכב, תקבל תפנית יוכנסו בה שינויים שגם המתנגדים המתלבטים יוכלו לחיות איתה - ימים יגידו.
ברור, לכל הדעות כי מה שהיה כבר לא יהיה, יכול להיות או טוב יותר או גרוע יותר. ביניתיים, הרשות הפלשתינית מתפקדת בשלבים הראשונים בצורה תקינה, עם חלוקת סמכויות, הכנה לבחירות ובחירת ראש אש"ף, בדמות אבו מאזן וראש פת"ח בדמות פארוק קדומי שיישאר בחו"ל, כמו חאלד משעל המפיץ סיפורי ילדים על הרעלת הראיס על-ידי ישראל.
עד עתה - גילו תנועות הטרור כמו חמאס, הג'יהאד האיסלמי, התנזים ויתר כנופיות הטרור - איפוק מרשים הן כלפי חוץ וכלפי פנים - שזה סימן טוב לבאות אם אכן יישאר בתוקפו.
אך המציאות לאחר תום ימי האבל הרשמיים תהיה כנראה יותר חזקה - והם ידרשו את חלקם בהנהגה ובחלוקת עוגת השלטון - ואז יהיה המבחן האמיתי של אבו מאזן וחבריו - שעד עכשיו פעלו תחת המטרייה הלוחצת והמעיקה של עראפת.
לגבי ישראל נוצר מצב קצת אבסורדי, כאשר שרון טוען שיש להמשיך בהפרדה כאילו שערפאת לא מת ולחימה בטרור כאילו שהוא חי - ומולו חלק מהשמאל בראשות יוסי ביילין, יו"ר יחד, טוען שיציאה מעזה עכשיו בצורה חד-צדדית תהיה סטירת לחי לפלשתינים המתונים - ויש לעכב המהלך ולצאת עם פרטנר כלומר: בהסכם.
יש להדגיש, שלעמדה זו של ביילין יש הרבה תומכים ויש בה הרבה טעם מדיני - והיא יכולה לקבל גיבוי גם מקרב אנשי ליכוד שתומכים בהינתקות חד-צדדית וגם מאלה שתומכים בהינתקות עם הסכם תוך קביעות ביטחוניות ומדיניות - מהלך שיקבל גם גיבוי בינלאומי מארה"ב ומהקהילה האירופית.
מהלך מעין זה - משחק גם לידיו של ביבי נתניהו, שמחד משהה בשלב זה את ההינתקות ומייתר את הצורך במשאל עם - ומצד אחר לא סותר את הדוקטרינה שלו של הינתקות עם הסכם כתוב בנוסח "יתנו יקבלו" ועקרון ההדדיות החביב עליו.
מה שברור - שאחרי מספר חודשים, כאשר והיה תתייצב הנהגה פלשתינית קבועה עם יכולות תפקוד, משוחררים "מהסינדול" של הראיס החי או הגוסס - יש על מה לדבר ובעיקר נקווה שיש עם מי לדבר.
והיה וההנהגה החדשה תמשיך בחלומות ובהזיות העבר על השמדת ישראל, על שבירת רוחו ובדיקת כושרו לעמוד בלחץ ולחכות לשבירתו - האכזבה תהיה רבה ובמקום יונה עם עלה של זית - עלולה להיפתח שוב הדלת "לגיהינום", של פיגועים, חיסולים ממוקדמים, מבצעים של כניסה ויציאה לעזה וערי הגדה ומחול השדים יכנס שוב לתזמורת חיינו.
כל מנהיגי העולם, המעורים בבעיות ישראל-פלשתינים מצפים לשינוי עם מותו של ערפאת - אסור לאכזב אותם ולא את עצמנו - פן יגידו שלא ניסינו.
אחד מהישגיו של אהוד ברק כראש ממשלה, כפי שגם הוא עצמו אוהב להדגיש, שהוא הוריד את המסכה מעל פניו של ערפאת נקווה ששרון לא יצטרך להתפאר גם הוא בהישג כזה מיורשיו של הראיס.
אין ספק שהפלשתינים יקימו אנדרטאות, יקראו על שמו רחובות ומוסדות - אך לנו אסור לשכוח שהיה שונא ישראל מובהק וידיו ופיו הרועדות היו מגואלות בדם אזרחים - גברים נשים וטף יהודים חפים מפשע - וכך צריך לזכור אותו.
____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
