שני אירועים בזירה הפוליטית, שהתרחשו בימים האחרונים, יצרו ציפיות של התרחשויות אפשרויות חדשות בתוצאות הבחירות:
ראשית - הצהרת ההתחיבות בטרם הבחירות של
שלי יחימוביץ'השוללת בכל תנאי את הצטרפותה של מפלגת העבודה ל
ממשלה בראשות נתניהו.
שנית - הניסיון ברגע האחרון ליצור חזית משותפת של שלש מנהיגות השמאל יחימוביץ', לבני, גלאון, על-מנת להבטיח גוש חוסם נגד ממשלת הימין.
השאלות והערכות הריאליות של אירועים אלה, מובילות למסקנות האפשריות הבאות:
התחיבותה של מפלגת העבודה לא להיות שותפה בשום תנאי בממשלה בראשותו של נתניהו, היא שגיאה פוליטית ולאומית. "האלטרנטיבה" היחידה היא להיות שותפה לגוש חוסם וירטואלי עם חנין זועבי, ח"כ
אחמד טיבי, ח"כ
זהבה גלאון ומפלגותיהם שאין שום סיכויי ריאלי שיוכלו להקים ממשלה אלטרנטיבית.
האלטרנטיבה הנוספת, לסירוב להיות שותפה בממשלת נתניהו היא להיות באופוזיציה בסגנון הכשלון של קדימה בראשות
ציפי לבני. המשמעות היא להפקיר את האחריות הלאומית בידי חברי כנסת של הימין הקיצוני מסיעות הליכוד, הבית היהודי ועוצמה לישראל, שימנעו מנתניהו ומהליכוד כל אפשרות ליוזמה ולפשרה במשא-ומתן עם הפלשתינים. שותפותה של העבודה בממשלת נתניהו עשויה להיות בעלת השפעה משמעותית על דרכה של המדינה בתחום המדיני והכלכלי חברתי.
התחיבותה של העבודה לא להצטרף לממשלת נתניהו מוכיחה פעם נוספת שהמפלגה נגררת כמו בעבר אל עבר העמדות של מר"צ והשמאל. זאת לאחר שהרוב מבין 20 המועמדים שנבחרו לאחרונה בפריימריז, הם בעלי זהות ודעות של שמאל קיצוני. שלי יחימוביץ' שניסתה לשוות למפלגה דימוי לא שמאלני, נכנעה גם היא לחבורההשמאלנית שהתנחלה בצמרת המפלגה.
התחיבותה של שלי יחימוביץ' להיות ראש ממשלה ולחלופין ראש האופוזיציה, אך בשום אופן לא שותפה בממשלה עם הליכוד, תוביל לאפשרות להדחתה ממנהיגות מפלגתה. ההסבר לכך הוא: בחוקת מפלגת העבודה ישנו סעיף הקובע שבמידה ויו"ר המפלגה לא ניבחר לראשות הממשלה, ניתן להחליפו תוך 14 חודש, בהצבעה במוסדות המפלגה.
הניסיון ליצור גוש חוסם נגד נתניהו של מפלגות העבודה, התנועה ומר"צ מותנה בשותפות עם כל המפלגות הערביות, בנוסף כמובן לתוצאות הבחירות. גם אם תוצאות הבחירות יפתיעו ויטיבו עם שלוש מפלגות אלה, הקמת ממשלה בראשותן לא תתאפשר ללא המפלגות הערביות. אי לכך אין שום סיכויי להצלחת הגוש החוסם שהוא גוש הוזה.
המטרה האמיתית של ציפי לבני להסכים להשתתף בגוש החוסם עם יחימוביץ', לפיד וגלאון מטרתו "להציל" את אבו-מאזן. האגו וההתנשאות ההזויה שלה לתבוע ולהאמין שהיא נועדה אך ורק לתפקיד ראש הממשלה מעוררת גיחוך ולעג מובן. הסיסמה שלה שהיא מובילה "תקווה" של שלום לישראל ו"הצלה לאבו-מאזן". מעוררת שאלות של העדר שפיות פוליטית.