מדוע שלי יחימוביץ' מבקשת עזרה?

בדיווח השבועי של פעילותה של שלי יחימוביץ' מיום 8 בפברואר במייל לפעילים נאמר בין השאר: "בחודש הקרוב אזדקק לכם כדי שתגבו אותי בהחלטה לא להכנס לממשלה. הלחץ הציבורי להכנס ו"להשפיע מבפנים" יהיה אגרסיבי. אני מבקשת את התמיכה שלכם משום שאני זקוקה לה יותר ממה שאתם מעלים על דעתכם".

מי מפעיל עליך לחץ? מה קרה? נישברה הסולידריות הפנימית? האם ניסדקה ההחלטה שהתקבלה פה אחד ללכת לאופוזיציה?.

אני לא הפעלתי עליך לחץ. אני כן מפעיל את ההגיון והניסיון כדי לומר לך ולחבריך את דעתי הגלויה:

• עדיף לשבת כ"אופוזיציה" יעילה בממשלה, מאשר לשבת באופוזיציה עקרה לממשלה.

• עדיף קפיטליזם מתוקן וריאלי, מאשר לחלום על סוציאליזם (דמוקרטי) וירטואלי בלתי ריאלי.

• "אופוזיציה לוחמת" עם אחמד טיבי, דב חנין, חנין זועבי, וזהבה גלאון הוא כשלון ולא חזון למפלגת העבודה ההיסטורית.

• להלחם נגד הקפיטליזם, יום יום ושעה שעה, כפי שאמרת בנאומך מתאים למפלגה מרקסיסטית שמאלנית קיצונית ולא לעבודה. סגנון מהפכני כזה לא שומעים כיום אפילו לא בסין וברוסיה.

• למען פתרונות מדיניים וחברתיים אפשריים, עדיף לשבת כשותפה משמעותית בממשלה, ולא להסתגר באופוזיציה.

• פוליטיקה משמעותה מיצוי של פשרות הכרחיות ואפשריות בנסיבות משתנות ולא מיצוי של אידיאולוגיות טהורות ומושלמות אך בלתי אפשריות, במשטר קואליציוני דמוקרטי.

• בשלב זה החלום להיות אלטרנטיבה אידיאולוגית ושלטונית נגוז. ואולם, המפלגה זקוקה לאלטרנטיבה מחשבתית בתוכה ובדרכה.

• גם הימין של הליכוד וגם השמאל של העבודה נטשו עקרונות ואמונות בתוקף הנסיבות. בשתי המפלגות ישנן קבוצות אידיאולוגיות בלתי מתפשרות (חידוד מסרים) שגרמו לשתיהן כשלונות ומפלות.

• מנהיגות של כל מפלגה אחראית, ריאלית, ולא דוגמטית, רשאית ומחויבת לשנות עמדות ועקרונות, לאור נסיבות משתנות תוך נכונות להודות בכשלונות. בימין הפסיקו לשיר "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן" עובדה!, בשמאל הפסיקו לשיר את "האינטרנציונל", להניף דגל אדום ולהאמין ב"אחוות עמים". עובדה! ישנן במפלגה דעות מהפכניות הרסניות שכנראה מתגעגעות לחזור לימים עברו.