זה לא כל-כך נעים לראות גלידריה סגורה בנימין נתניהו מתקשה להחליט בין האופציות שאין לו. אין לו אופציה להקמת
ממשלה כמו זו שהייתה לו, עם רוב פרלמנטרי יציב, ממשלת זדון חברתית-מדינית, הנשענת על ביזה של הקופה הציבורית ופליטי העבודה בראשות
אהוד ברק. מצד שני, אין לו אופציה להקים ממשלה כמו זו שהוא היה רוצה, ממשלת ימין-חרדים ועלה תאנה של
ציפי לבני, שהיא בקושי חוטיני. אחרי כל-כך הרבה גלידת פיסטוק, זה עשוי להיראות מביך.
אין לו את הממשלה הקודמת, ואין לו את זו שהוא היה רוצה, ואין לו אפילו פרס ניחומים בקרב האופציות להרכבת הממשלה הבאה בראשותו. לא יכולנו לקבל סיפוק גדול יותר מאשר לראות אותו מקבל את המנדט להרכיב ממשלה ולא מסוגל לממשו. אחרי ארבע שנים תחת שלטונו הכושל, יכולנו לשמוח בנפילתו בבחירות ולהסתפק בכך. אבל הגורל זימן לנו (ולו) הנאה כפולה. גם נפל בבחירות, וגם יקבל מנדט שלא יוכל לממש. כמו להגיע אל הגלידריה אחרי מסע כומתה, והיא סגורה.
נבחרת נתניהו הפסידה בדרבי האידאולוגי
לפיד ובנט הבינו שהם יוצרים ביחד "תיקו", וסגרו עליו. המשחק של נתניהו מול לפיד-בנט ו- "הגמדים" שלהם, הפך ברגע אחד לדרבי חם. הכוחות שקולים. "ראש ממשלה חזק" הוא לא היה מעולם, ועכשיו, על המדשאה המוריקה הוא ניצב עם נבחרת גרועה, מול נבחרת שקולה בגודלה ועולה על שלו במעלותיה המוסריות, הערכיות, ובעיקר - מונעת אידאולוגיה.
בנבחרת של נתניהו יש רק שחקני-עבר, כאלה שהציבור לא רוצה לראותם יותר על המגרש. גדעון (קטינות), איווט וצחי (הרשעות), מירי (דגלים), נתן (מצלמות), לימור (מדליות), סופה (מסדרונות), ועוד היד נטויה.
ומול נבחרת העבר שלו, ניצבת נבחרת שחקני "עתיד". עופר שלח שדיבר על בנאומו על ספסרות הפחד של נתניהו. שי פירון שדיבר על איחוי הקרעים (אותם קרעים שנתניהו אוהב כל-כך בשיטת הפרד-הפחד-ומשול). רות קלדרון שדיברה על התלמוד ונתנה שיעור שגם חברי הכנסת הדתיים אהבו לשמוע. מול אלה הוא מגיע עם מירי דגלים ונתן מצלמות? נו באמת!
הפעה הזה ממש לא "נולד" ביום שלאחר הבחירות. כל מי שלא מקורב לנתניהו ומזין את הצורך הקבוע שלו בלקקנים, ראה את כל אלה הרבה לפני הבחירות.
גבעת לפיד-בנט אינה עונה
נתניהו התעקש לשלוח מסרים של הפחדה, איום, פירוד ו- "משילות". בתפריט ההפחדה היו אירן, ספרד, אירלנד ויוון. בתפריט האיום היו טורקיה, מצרים, סוריה, הפלשתינים לסוגיהם, פעם ביו"ש ופעם בעזה. וכמובן המנה האהובה עליו, עם הקצפת וגם הדובדבן - אירן. בתפריט הפירוד היו דת-מדינה,
מתנחלים וחרדים, יהודים וערבים, עניים ועשירים, את כל הפלגנות בעולם הוא ניצל, וממנה לא ניצל (ראשון מנוקד בצירה, שני בקמץ). "משילות" הייתה הבן יקיר לי של אחרית ימיו בממשלת הזדון שלו עם איווט האיום. משילות משמעה, החרבת ביהמ"ש העליון, כאבן הנגף האחרונה בדרכם של צמד הפשיסטים לקעקע את הדמוקרטיה והפרדת הרשויות.
ומולו, כקפטן נבחרת ההפחדה, הפלגנות, האיומים והמשילות, ניצבים כעת צמד אלטרנטיבי, המציע לציבור דווקא את ההיפך. תקווה, חזון, מהות ותוכן, עיסוק בשאלות קיומיות ולא בשאלות קולוסאליות של "תיקים", "כסאות", "תקציבים" ובזבוזים (ניסור בתים, איפור וגלידות).
העיוורון והפיגור בתפיסת המציאות של נתניהו, ממשיך להוריד אותו ביגון שאולה בדרך החתחתים של הקמת הממשלה הבאה. בצר לו, הוא מנסה שוב ושוב את אותם הטריקים הישנים, על ציבור חבול ומוכה, ומול קהל לועג וציני. הקוסם מת בשידור חי, והוא אפילו לא מודע לכך. השיחות ההזויות לשני הקפטנים של הנבחרת מולו, הן במקרה הטוב נלעגות, ובמקרה הפחות טוב, הזויות.
המופע הפך מקומדיה לפרודיה.
משפט (שלמה) בנימין
ברגעים אלה ממש, נדמה הקוסם ההזוי הזה לילד בן יומו הרוקע על רצפת הסופרמרקט, וצורח לבושת הוריו: "אבל אני רוצה, אבל אני רוצה..." עוד רגע הוא יטיל עצמו על הרצפה והבכי יהפוך לצרחות "אני רוצה, אני רוצה".
רוצה מה? מה לא ברור? זה משחק שסכומו אפס. אתה לא יכול לקבל את מה שאתה רוצה. אין. מה שהיה איננו עוד. הציבור התעורר מעיוורונו.
כרגע, אתה יכול להחליט אם חשוב לך להישאר כראש הממשלה דה-יורה, ולהבין כי "דה-פקטו" אתה רק בובה על חוט, מריונטה בידיהם של שני הקפטנים החדשים, המכתיבים את המשחק, את הנבחרת, את הקצב, את הכללים, את הדינמיקה ואת התוצאה. כמו שאומרים לשחקן כדורגל סוליסט שלא מבין שהוא לא לבד על המגש: "תתמסר או תתפטר".
הקהל שהוא ה"בייס" שלך, הוא נקודת ייחוס שלך לעולם שכבר לא קיים. לא משנה כמה תתעקש לתת אותות חשמל בגוויה הזו, נשמתה פרחה ממנה מזמן, לאחר שעשקה במשך שנים רבות מדי את הציבור שאתה התעקשת להפחיד, ולהפריד, ועל הדרך גם לעשוק ואז גם לגרום לו לשתוק.
אם אתה אוהב את המדינה הזו, אם אתה אוהב את הליכוד, אם חשוב לך שנצליח, קבל את תוצאות הבחירות, ולך. אם תמשיך להתעקש על העיקרון הקבוע במשפט שלמה, אתה קורע את התינוק לשניים. קום ולך. עשית את תפקידך ומילאת אותו בהצלחה עצומה. גרמת לנו לראות שהמחבר בינינו עולה על השונה, וההפרדה וההפחדה תחת שלטונך הן חרב פיפיות. אם אתה אוהב את המדינה הזו, ואם אתה אוהב את הליכוד, תן לנו להתחדש. קום ולך.
