אריה שקד רוצה להיות ראש אגודת העיתונאים בירושלים,
יאיר לפיד רוצה להיות שר בכיר בישראל, שניהם כשלו בפרסום מבדקי ההתאמה של יוני בן מנחם בזמני שיא של הרייטינג, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. האם ראויים הם לתפקיד? לדעתי ברור שלא. מי שמפרסם ברבים או הביא לפרסומם ברבים של מבדקי התאמה של פלוני, שללא כל שמץ של ספק אסור לפרסמם כי הם נוגדים את חוק הגנת הפרטיות, חייב להיחקר על-ידי המשטרה ולעמוד לדין, בייחוד אם הפרסום היה המוני בשעת שיא הרייטינג, בייחוד אם כל העיתונאים הרבים אליהם פנה אריה שקד סירבו לפרסם כי פרסום כזה הוא אסור.
רק אולפנו של יאיר לפיד, אולפן העומד כנראה מעל לחוק עוד מימי מסמך הרפז, הרשה לעצמו לפרסם, כאמור בשעת שיא של הרייטינג. הוגשה תלונה למשטרה, והמשטרה חקרה, והוחלט אפילו להעמיד את אריה שקד לדין (בכפוף לשימוע) ויאיר לפיד אשר אולפנו היה אחראי לכל הסיפור – אפילו לא נחקר.
ברור היה כבר אז שלפיד רץ לפוליטיקה, כלומר היה לו כבר אז אינטרס עז להכות בבנימין נתניהו ככל האפשר וזאת הוא עשה כל יום שישי בעקביות, עם חבריו לאולפן.
וגופי האכיפה? ישנים שנת ישרים או אולי הייתה גם כאן טעות תיקו של לפיד נדבק לתיק של השופט והלך לאיבוד יחד אתו.
אם יאיר לפיד כשיר למינוי של שר אחרי שאלופנו פרסם מבדקי התאמה לעבודה, ודאי וודאי שכשיר אריה שקד לכל תפקיד ציבורי, הוא אפילו כשיר להיות מפכ"ל המשטרה, אפילו פרקליט המדינה.
אם פרסום מבדקי התאמה בראש חוצות לא מביא את כל אלה שהיה להם יד ורגל בפרסום לדין, אזי אין במדינתנו דין, אין דיין – כל הישר בעיניו יעשה.
