פרשת השבוע - ואתחנן

הַתְּחִנָּה

כּל שֶׁנּתְחַנַּן לְאֵל עֶלְיוֹן לְקַבֵּל מַתְנַת חִנָּם
לֹא עַל מַּעֲשִׂים נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ גְּמוּל בְּגֳינָם
לֹא יוֹעִיל הַגְמוּל לְאֶלֶּה אֲשֶׁר כְּבַר אֵינָם
כִּי שׁוֹכְנֵי עָפָר לֹֹא יוֹדוֹהוּ בְּשָׁכְנַם דּוּמַם

שֶׁיִּתֵּן לִיְצוּרָיו הַזְמַן לִזְרוֹעַ וְהַזְמַן לִקְצוֹר
גָּם לְאֱכוֹל פִּרְיָם וְאֶת מַלְאַךְ הַמַּוֶת עֲצוֹר
כִּי יוֹדֵעַ כֹּל חַי כִּי בָעוֹלָם הוּא רַק אוֹרֵחַ
וּלֹא יוֹעִיל אִם יִתְחַנֵּן יְהֵא לַשַּׁוְא טוֹרֵחַ

לֹא נָשִׂיא נְשׂוּא פָּנִים לֹא כֹהֶן וְלֹא נָבִיא
רַק לְעוֹשֶׁה טוֹב וְלַעֲשׂוֹתוֹ הוּא רַץ כַּצְּבִי
עַל אַף הֶאָמוּר צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשַׁע וְטוֹב לוֹ
כִּי שְׂכַר צַדִיק כַּעֲמָלוֹ וְעֹנֶש רָשָׁע כְּמַעֲלָלוֹ


שמע ישראל ה אלהינו ה' אחד

עדות היא שה' אלהינו הוא אחד ויחיד ואין אלהים זולתו. מצאתי לנכון להביא בהרחבה קריאת עדות זו של כל אחד מישראל שאמירתו עושה אותו עֶד, שנוצרה מהאות עַיִן אשר בשמע ומהאות דלת אשר באחד. כידוע האיסלאם אימץ לו את "העדות" כחלק מהעברת בעלי דת אחרת לאיסלאם אך שינה את הנוסח כך: "אין אלהים זולת אלהים" והוסיף עליה שם מוחמד-שליחו כלומר "שליח האלהים"- בערבית "רסול-אללא". رسول الله , אלא שאצל ישראל הכלל שאין להוסיף על הכתוב ואין לגרוע ממנו שנאמר: לא תֹּסִפוּ על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו..(ד/ב) לכן גם לא היה אפשר להוסיף את אדון הנביאים משה על העדות. הפרשה כאמור היא המשך הסקירה שמשה החלבה בפרשת דברים, והוא מספר לעם ואומר להם: ואתחנן אל ה' בעת ההיא ..(ג/כג) שיתן לי לעבור את הירדן לראות את הארץ והקב"ה לא נעתר לתחינתי-תפילתי, על-אף היותו דוברו ,או "הדובר אל האלהים" בערבית - כָּלִים אַלּלָא كليم الله. לקבוע כי אלהים עליון על כל העולם,אין לו אדם בשר ודם ולכן אין להוסיף שמו על "העדות". האיסלאם שקבל את העדות בערבית (شهادة) "אל שהאדה" והוסיף עליה את שם מוחמד לתת תוקף למעשי הרצח חפים מפשע שלא קבלו את האיסלאם כדתם בהתאבדות . ולרוצח זה, נתן כינוי של כבוד "שהיד". בעוד ישראל עובד את אלהיו באהבה שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאדך. באיסלאם, בכניעה בערבית בְאִסְתִסְלַאם, מכאן בא הכינוי סיף האיסלאם. אלא שהתורה מכירה בקיום עמים אחרים שלא קבלו את התורה כתורתם, ולכן נביאי ישראל אמרו בשם ה': כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ונאמר עוד בזכריה : ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. והכונה לכל העמים .

ואתם הדבקים בה' חיים כלכם היום

להיות דבקים בה', זה להיות דבקים בתורתו, שנאמר: ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום .(ד/ד) כי בהמשך נאמר: ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים....לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שם לרשתה.(ד/ה) אלה מצויים בתורה שישראל קבל אותה בסיני , לכן הדבקות בה' היא הדבקות בקיום החוק והמשפט בארץ ולא כל דאלים גבר. (כלומר כל חזק - גובר) (בתלמוד מסכת בבא בתרא (דף ל"ד, עמ' ב'),. זה אשר יבדיל אותנו מעמים אחרים. כי לא נמצא גוי אחר שהיה מוכן שֶׁמְּסֻגַּל לקבל את התורה ולקיים חוקיה ומשפטיה זולת ישראל, שנאמר: ומי גוי גדול אשר יש לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת..(ד/ח) לכן מששמים את התורה בצד ומחפשים תורות אחרות, חדלים להיות אנחנו עם סְגֻלָּה שנאמר: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות, יט', ה'). שמשעותה עם המסגל לשמוע וקיים תורה ומצוות אלה . אם לא נאמץ את הכתוב בתורה ממנו בא-כוחנו ובאה זכותנו לשבת בה, אבוד נאבד והארץ ותהי נחלת עמים אחרים. כי מה קושר אותנו לארץ אם לא התורה, אם לא נראה בה מקור זכותנו על הארץ , אין כל מניעה שכל אחד ימצא ארץ אחרת לשבת בה. לקיים את הכתוב: והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה.(ד/כו) יחד עם זה הדבקות בתורה, איננה משחררת את הדבק בה לעשות מלאכתו לפרנסתו, וגם להגן על ביתו ונחלתו מפני צר ואויב ולהלחם עליה. אין לשים חלק מן העם כגוי של שבת לאלה "הדבקים" בתורה וּבְטֵלִים ממלאכה ומחובתם להגן על ביתם ועל ארצם ועל נחלתם אשר הוריש ה' אותה להם ולבניהם ולבני בניהם, כאמור בתורה עצמה.

חָרְבָה ירושלים פעמים לא תֵחָרֵב שוב

השבוע בט' במנחם אב כמו בכל שנה ושנה, התאבלנו על חורבן ירושלים ובית המקדש שחרב פעמים באשמתנו, יען כי זלזלנו בכל אשר צווה אותנו הקב"ה לעשות. פרקנו עול ושכחנו תורה והשתעבדנו למנהגי הגויים. שאין להם את הַמֶּסֶר וְהַמּוּסָר שביסוד אמונתו והוא סוד קיומו כעם. כי נאמר בתורה כי איננו ככל העמים מדוע נחפש להיות כמותם. אחת המצוות הראשונות שנצטוה ישראל בהכנסו לארץ: כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשריהם תגדעון ופסליהם תשרפון באש.(ז/ה) זאת כדי שלא לאמץ מנהגיהם אמונתם ותורתם ולהסתלק מתורתנו ומחוקיה ומשפטיה. לא בכדי בט' באב ובשלושת השבועות שקדמו לו אנו אבלים ושואלים: איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה. מדוע חרבו ירושלים והמקדש שבתוכה פעמים, אנו שואלים ודואבים ומענים את עצמנו בצום לזכור את אשר קרה לעמנו. אומנם חוזרים על תשובה ידועה מ"שנאת חנם" אבל יש סיבה אחרת נוספת שגרמה לחורבן, היא רצון העם באותם ימים להיות ככל העמים ולהדמות להם ולבטל כל הַמְיַחֵד אותו כישראל היא התורה , כי אלה המתקראים "מתקדמים" סבורים כי על התורה עבר הכלח. ברור כי טעו והם גם מטעים , כי לא רק שנאת חנם שברור לא רק השנאה הביאה לחורבן. יחד עם באומץ נאמר, אין הכרח ,לשם קיום התורה ואת חוקיה ואת משפטיה, לנהוג כפי שנוהגים "שומרי החומה" (נטורא כרתא), די אם ישמרו חוקיה ומשפטיה ויקוימו מצוותיה כפי שהם. הכמיהה שלנו צריכה להיות לדעת היכן חטאנו ומה עלינו לתקן, זאת למימוש נבואת הנחמה של ישעיהו ולהביא לסיום החורבן (שנמשך 1945 שנים) . יש לאמר כי לולא חזרנו למקורות ולאמור בתורה על הארץ ועל זכותנו עליה, לא הייתה מתממשת נבואת הנביא ישעיהו שאומר לנו: נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי. זאת הפטרה ראשונה משבע ההפטרות שבשבע השבתות שאחרי ט' במנחם אב. הנחמה מקבלת ביטוי בקטע המסים את ההפטרה: הַנֹותֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה אף בל נִטָעוּ אף בל זֹרָעוּ אף בל שֹׁרֶשׁ בָאָרֶץ גזעם וגם נָשַׁף בהם וַיִּבָשׁוּ וסערה כקש תִּשָּׂאֵם. ובכך מתקיימת האמרה: בעד אצ' צ'ציק פרג' ,( بعد الضيق فرج) כלומר: "אחרי מצוקה רוחה" ולכן עלינו לעשות כדי שירושלים לא תחרב שוב. ימי אבל אלה יהיו לימי שמחה בבנין ירושלים ומקדשה.

ועשית הישר בעיני ה'
שלושה דברים יש בעמנו שמצאתי כתובים ומתארים את עמנו רחמנים, בישנים וגומלי חסדים. למרות היותנו בצל מלחמות ואיומים על קיומנו, אנו מוצאים כי עמנו אכן רחמן המרחם על נרדפים ועל נדכאים ועל חסרי אונים, אך לא על רשעים , כי המרחם על רשעים מתאכזר לצדיקים. בישנים אנו למרות הצלחותינו בכל תחומי החיים ובכל העולם כפי שהדבר נאמר על-ידי אחרים המהללים, אותנו. ואני בישנים וצנועים ביכלתנו שמגיעה ליכולת עמים גדולים ועצומים מאתנו. זה בפרקי אבות חכמינו שמו את גמילות חסדים כרגל שלישית בשולחן של תלת רגלים: שנאמר : העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (מסכת אבות פרק א משנה ב).ואכן אנו מחשיבים גמילות חסדים כערך עליון . ובפרשה זו מובאות שוב עשרת הדברות, שהן בסיס מוסד לכל עם, המכבד את עצמו. לא במקרה עשרה דברים , כי כל המציאות האנושית יש בה עשרה מימדים, ועשרת הדברים הם עשרת היסודות של המוסר. לכן יום יום יש לפשפש במעשינו ולודא שלא חללנו את המקודש בעשרת הדברות. והנה אנו מוצאים בתורה מקור להתנהלות אנושית ישרה ותמימה ויש בה הכל.

מַדּוּעַ לִרְעוֹת בִּשְׂדֶּה זָר כְּשֶׁיֵשׁ לְךָ אָחוּ
הָעַצְמָאוּת תֹאבַד אִם לָאֱלִיִלִים תִּשְׁתָּחוּ
זֶה הוּא הַמֶּסֶר מִמְגִּילַּת אֵיכָה שִׂים לֶב
הַמִּתְכָּחֵשׁ לְשׁוֹרָשׁיו בַּנֶכַר בִּמְהֵרָה יֵשֵׁב

עִקַר הָחָכְמָה לָדַעַת מָה נָכוֹן לַעֲשׂוֹת
בְּעֵת מְצוּקָה לֹא "לִסְמוֹךְ עַל" וּלְחַכּוֹת
הַבְּחִירִה בִּידֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת לְאַלְתָּר
כֹּל עוֹד זֶה אֶפְשָׁרִ בְּטֶרֶם יְהֵא זֶה מְאֻחַר

זֶה טוֹב לְחַיֵּי הַפְּרָט וְטוֹב לְחַיֵּי הַכְּלָל
הַנּוֹהֵג בִּתְבוּנָה לֹא יִמְצַא עַצְמוֹ אֻמְלָל
זֶה טוֹב לַפְּרָט וְטוֹב לַכְּלָל, כָּכָה נִכְתַּב
בְּקִיּוּם צִוּוּי זֶה שׁוֹב לֹא יָשׁוּב ט' בְּאָב