על-פי ויקיפדיה, מקור המונח "בית ספר" הוא בתלמוד, במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס בזמן ממלכת החשמונאים "והוא התקין שמעון בן שטח...שיהו התינוקות הולכין לבית הספר" כלומר שמזה למעלה מ-2000 שנה הולכים ילדינו, ילדי העם היהודי, לבית הספר, שם הם פותחים את ספרי הלימוד ולומדים. תחילה היו אלה ספרי התורה, המשנה וגמרא, ועם השנים נוספו להם מקצועות נוספים, חשבון, ספרות, אנגלית ועוד.
הספר והשינון הם המקור לגניוס היהודי
אלפי שנים מלווה הספר את העם היהודי, יוצר ללא כל שמץ של ספק גניוס יהודי, כלומר מציף את היהודים כמומחים מובילים הן בכמותם היחסית והן באיכותם היחסית, בכל הקשור למידע ויידע, בכל התחומים, ואת זה שואפים אנשים חסרי יכולת בחינה וניתוח של היסטוריה הווה ועתיד לזרוק לפח, רק על-מנת למצוא חן בעיני התלמידים, רק על-מנת להיראות מתקדמים ו IN-ים
הופכים את הקערה על-פיה: זורקים כלי חיוני מבלי להגדיר מטרות
ובכלל, כאשר שואלים איש המחשיב עצמו כמומחה ומבין על עתיד מערכת כלשהי, בייחוד חינוכית, והוא מתמקד קודם או בעיקר באמצעים שלה, טרם הוא מציב ספים תכניים, טרם הוא מגדיר מטרות תוכניות, הרי ודאי שאין מדובר בהתייחסות רצינית. "תגיד שמעון מה יכול להפוך את מערכת החינוך על פניה?" ושמעון משיב "אם נשנה את גוון הלוחות לקצת יותר בהיר, וגוון הגירים לקצת יותר כהים, זה יהיה שוס" נראה לכם? האם גוון הלוחות הוא זה מה שחשוב למערכת האם הוא הגורם המכריע אשר יהפוך מערכת מצליחה לכושלת ו-VISE VERSA?
למשל שר החינוך הנוכחי לא עוסק רק בטאבלטים הוא גם עוסק בתכנים, לדוגמה ביטול בחינת הבגרות בספרות, שמשמעותו שהתלמידים לא ילמדו יותר ספרות, כי מה שלא נבחנים עליו במבחנים בעלי השפעה על העתיד, לא לומדים, זו החלטה מרכזית, זו החלטה על תכנים ומהות ולא על החלטה על כלי זה או אחר להשגת מהות בלתי ידועה ובלתי מוגדרת, ניתן כמובן ואף רצוי להתווכח על ההיגיון העקום מאחורי החלטה חסרת בסיס שכזו, אך ברור שיש כאן בפועל החלטה על תוכן, ולא החלטה על תהליך או שיטת לימוד של אותו תוכן.
צרכני הטאבלטים לחינוך – בעיקר מדינות עולם שלישי
ולעניין הטאבלטים עצמם. מביאים לנו דוגמאות מטורקיה שם קנתה הממשלה טאבלטים לרוב, ואני בטוח שגם אפריקה, הודו, תאילאנד ומדינות ערב תהיינה יעד לטאבלטים, שימו לב מדובר במדינות עולם שלישי, שהבערות חוגגת בהן, לא היו מעולם עמים של ספר, ושאין ביכולתן לספק ספרים למאות מיליוני התלמידים שלהן.
כמו-כן יש שימוש גובר ומאד יעיל בטאבלטים בלימוד וחינוך של ילדים עם מוגבלויות, בין אם פיזיות או אף מנטאליות וחברתיות, השימוש בטאבלטים מוכיח עצמו מעל ומעבר לכל ספק בקהל צרכנים זה.
ואין זאת אומרת שהטאבלט הוא פסול לקהל התלמידים הרחב, אך הוא ודאי לא תחליף לספר, ומחובתנו, חובת מערכת החינוך לפתח את תוכניות הלימוד כך שהטאבלט וספר הלימוד ישכנו זה לצד זה בשלום כל אחד מהם יפתור לתלמיד בעיה מסוג אחר.
לספר יש ריח, בטאבלט יש פורנו
- הספר ישמש כלי העמקה, שינון, לימוד רב יסודי של נושאים ספציפיים, ואילו הטאבלט ישמש לאיסוף מידע רדוד על נושאים רבים הקשורים אלה לאלה.
- הספר ישמש רק כספר אלא אם התלמיד ירשום הערות בשוליו, הטאבלט ישמש גם, או בעיקר כמחברת.
- בספר אפשר יהיה גם בעתיד לייבש פרחים, בטאבלט לא, לעומת זאת בטאבלט יהיו משחקים ובספר לא.
- לספר יהיה טעם יהיה ריח, ובטאבלט יהיה הרבה הרבה צבע רעש ופרסומות.
- העטיפה לספר תעלה 20 אגורות מקסימים שקל, לעומת זאת העטיפה של הטאבלט תעלה יותר מהטאבלט.
- אם הספר נופל על הרצפה לא קרה כלום, אך אם הטאבלט נופל-שוד ושבר, בעיקר שבר.
- בטאבלט יהיה פורנו רך ופורנו קשה, ולספר תהיה רק כריכה עבה וכריכה קשה, בלי הפורנו.
חובה לעצור את מגמת עקירת הספר מביתו
לסיכום. ללא רקע מתאים וללא ידע מתאים מאיימים אנשים בעלי סמכות לעקור את הספר מביתו, בית הספר, הספר שהקים דורות של למדנים יהודיים, מהבולטים באנושות, ולהחליפו במכונה צבעונית ומרעישה אשר בפירוש יכולה להשלים אותו במספר היבטים אך ודאי אסור שתחליף אותו, ואנו, הציבור, חייבים לעמוד לצדו של הספר במלחמה נגד חסרי הבינה המאיימים לעקרו ממערכת החינוך.
