- "במשפט שום דבר לא בטוח מלבד ההוצאות" - סמואל באטלר.
- "אלמלא היו אנשים רעים, לא היו עורכי דין טובים" - צ'ארלס דיקנס.
ואלה ההוראות הרלוונטיות לעניינינו:
חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1972:
סע' 125 - כל עוד לא הוחל בגביית ראיות, רשאי בית משפט מזמן לזמן לדחות את מועד תחילת המשפט או המשכו לפי הצורך. הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת עם ראה, מטעמים שירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך.
סע' 181 א' - בתום בירור האשמה, יקבע בית המשפט מועד למתן הכרעת הדין - המועד יהיה בתוך 30 יום מיום שמיעת הסיכומים... נשיא או סגן נשיא... רשאים להאריך את התקופה מטעמים מיוחדים שירשמו... על הארכה ידווח לנשיא ביהמ"ש עליון.
הערה: הסדר דומה נמצא גם בסדר הדין הפלילי, לעניין מתן פסק דין תוך 30 יום.
עינינו הרואות חוק וסדרי דין ישנם, חסר הביצוע
מערכת בתי המשפט והפרקליטות, יכולים תוך זמן סביר, להתארגן מעשית לביצוע ההנחיות של נשיא בית המשפט העליון, לאמור: לקיים משפטים ברציפות לפחות 3-4 ימים בשבוע, הדבר ניתן לביצוע.
הבעיה העיקרית נעוצה במערכת האזרחית. לעומת מערכת בתי המשפט, הפרקליטות, המשטרה (כעדים) והסנגוריה הציבורית, הסנגורים האזרחיים, לא מאורגנים, לא רגילים ולא יוכלו לשאת בנטל המוטל עליהם, לפי הנחיות אלה.
ואלה הסיבות העיקריות:
1. גם במשרדים הגדולים, יש חלוקה ברורה בין המחלקות השונות ויש התמחויות שונות של עורכי דין.
1א. העוסקים בפלילים, לא יעסקו במשפטים אזרחיים ולהפך.
2. במשרדים הקטנים של 5-2 שותפים, גם שם יש חלוקה מקצועית וכל עורך דין עוסק בתחום שונה.
3. המקצוע הפך בשנים האחרונות, למקצועי יותר, כלומר: התמקצעות בתחום ספציפי, בו רוכש הסנגור מיומנות, ידע ומעמד.
4. קליינט שמגיע למשרד עורכי דין קטן, צנוע וגדול ועשיר, בוחר או מוצמד מטעם המשרד לעו"ד ספציפי. אם נוצרת כמיה בין הקליינט לעו"ד, הוא לא יסכים להחליף אותו או לקבל אחר בהשאלה.
5. במשרדים גדולים, ניתן במשפטים גדולים ורציניים, לרתק 3-2 עו"ד לתיק ואז כל אחד מהם יכול להחליף במידת הצורך ולקיים את הדיון.
6. במשרדים קטנים, הדבר בלתי אפשרי.
7. טיפול בתיק ע"י יותר מעו"ד אחד, קשור בהוצאות רבות ולא כל קליינט מסוגל לעמוד בהן.
איך אפשר לפתור חלקית או לצמצם את הפערים
א. צריך תיאום בין מערכת המשפט, הפרקליטות ולשכת עו"ד, שהם שלושת הגורמים העיקריים במשחק הזה, כדי להגיע לפתרון סביר.
ב. לקיים משפטים ברצף סביר לרבות דיונים אחרי הצהריים.
ג. לקיים דיונים ברצף של 2-3 או 4 ימים בשבוע, לא יותר מכך ולא בכל תיק.
ד. מינימום של דיונים בשבוע 3-2 ימים רצוף.
לקיים דיון מקדמי בכל תיק יש אפשרות לקיים דיון מקדמי, בו הצדדים יקבעו את מסגרת המשפט, כלומר: אפשרות להגשת מסמכים וראיות בהסכמה, צמצום עדים וקביעת מועדי משפט.
ניהול משפטים בצורה יעילה ועניינית יש שופטים ופרקליטים, שמבזבזים זמן דיונם חיוני על וויכוחי סרק, שאלות סרק, שאלות לא רלוונטיות והשופט נותן להם כמעט יד חופשית לברברת ובזבוזי זמן מיותרים.
בכל מצב - אסור לפגוע בזכויות הנאשם יש להיזהר, שבכל מצב, לא יפגעו זכויותיו הבסיסיות של הנאשם או מתדיין אזרחי, למשפט הוגן, לשמירה על זכויותיו ולהגנה על הפרוצדורה המאפשרת לצדדים לנהל את המשפט בצורה יסודית ומקצועית. אסור שמהירות ויעילות יבואו על חשבון עשיית משפט ועשיית צדק.
ניהול משפטים ברצף איננה המצאה ישראלית. במערכות המשפטים, בהן מתנהלים משפטים בפני מושבעים, הדבר מקובל ונהוג מזה שנים, ראה את ארה"ב.הסיבות לכך ברורות: איסוף מושבעים לא יכול להתפזר על פני חודשים ושנים. המושבעים, מרגע כניסתם לתפקיד, מרותקים למשפט ולרוב גם מבודדים ולכן חייבים לסיים המשפט ברצף ובמהירות.
החוק והפרוצדורה בישראל קיימים, אך הביצוע מפגר מול המציאות, כמוסבר לעיל. יחד עם זאת, ניתן למצוא את האיזון המתאים לביצוע השיטה, לפחות ברובה, עם רצון ועקביות.
על מערכת המשפט לעמוד בלוח הזמנים נשיא בית המשפט העליון והנשיאים במחוזות חייבים, על-פי החוק, לעקוב אחר ביצוע ההסדר ובעיקר על מתן פסקי דין, בזמנים סבירים. בתיקים קטנים ולא מסובכים אין כל בעיה לתת פסק דין תוך 30 יום ואפילו מוקדם יותר. בתיקים סבוכים יותר, אפשר לדחות זאת עד 90 יום מנימוקים שיירשמו ובאישור נשיא בית משפט מחוזי. שמירה על המסגרות של כל הזרועות הקשורות למטרה, יכולים להביא להגשמתה.
הנחיות יש, עכשיו צריך ביצוע נראה עם המערכות יכולות לעבוד יחד ולבצע את המשימה. עיוות דין גרוע מאי עשיית משפט או אי ביצוע דין. גם צדק שנעשה באיחור יש בו אלמנטים של עיוות דין. חייבים למנוע התופעה.
