בקדנציה הקודמת ולקראת הבחירות האחרונות, בוקר הליכוד קשות על עמדותיו הכלכליות והחברתיות, על סטיה קשה מהאוריינטציה החברתית שאפיינה אותו בימי בגין ובשנים הראשונות של שמיר כמנהיגי הליכוד.
מהניתוח הכלכלי החריף שביצע נתניהו ב-2003, בהיותו שר אוצר בממשלת שרון, ניתוח שהכביד מאוד את העול על השכבות החלשות באוכלוסייה ולאחר מכן גם המשיך ושחק את מצבו הכלכלי של מעמד הביניים, לא בוצע שום תיקון רציני של המצב.
ה
ממשלה הנוכחית טרם קידמה שום מהלך רציני או סידרת מהלכים בעלת ערך מצטבר מובחן בשלושת התחומים שהיוו את הבסיס להפגנות המחאה בקיץ 2011. בתחום זה הכדור נמצא בעיקר בידי שר האוצר, וראש הממשלה, כששר הכלכלה אמור להיות שותף בכיר בנושאי הגדלת התחרות והורדת יוקר המחיה.
דומה שמי שחש בכך יותר מאחרים היה
משה כחלון, ואי-שביעות רצונו מהתנהלות הליכוד בשלהי הקדנציה השנייה של נתניהו, אף הרחיקה אותו מהמפלגה ומפעילות פוליטית אקטיבית בבחירות האחרונות.
פועל יוצא מכך היא גם העמדה המסויגת שלו כיום ביחס לחזרה אפשרית לפעילות מלאה במסגרת הליכוד. לעומת הביקורת המוצדקת של כחלון, הציב עצמו לפיד כתומך ומגן המובהק של מעמד הביניים, הצהרה שנותרה בינתיים ללא כיסוי של ממש אבל הביאה לו בבחירות דיבידנדים אלקטוראליים.
התרחקותו של כחלון הביאה לליכוד נזק כפול: אובדן מנדטים ליש עתיד, והפיכתו מתנועה שמניפה שני דגלים -
הדגל המדיני-לאומי-ציוני בתחום המדיני, ודגל
החמלה החברתית בתחום הכלכלי-חברתי, לתנועה הניצבת בערבון מוגבל על רגל ממשית אחת.
נתניהו לא טרח להציג תוכנית כלכלית המכוונת להמשיך את מהלך עבודת ועדת טרכטנברג או לפתח יוזמה חלופית ומשמעותית יותר לעבר התמודדות אפקטיבית עם נושאי המחאה, ולו במתווה שלדי. עובדה זו העבירה לא מעט קולות של בוחרי ימין-מרכז לעברו של לפיד, שהצהרתית עשה בנושא זה, ערב הבחירות, עבודה טובה יותר מנתניהו. שאלתו הידועה "אפוא הכסף?" הייתה מלאכת מחשבת תעמולתית והביאה לו דיבידנדים פוליטיים (את התשובה לא נתן בעצמו עד היום).
כחלון, בניגוד לליברמן, בנט והחרדים, הוא רסיס פוליטי פוטנציאלי אך מיותר בבחירות חדשות, משום שביסודו הוא ליכוד-חברתי... נתניהו חייב לעשות מאמץ אמיתי, ולשם שינוי מאמץ-כן, להחזירו הביתה ולשריין עבורו מרחב פעולה קונקרטי מוסכם, שמאחוריו יתייצב בעצמו כראש הממשלה. הדבר משרת את היטב האסטרטגיה "הגבוהה" המוצעת במסך זה.
לסיכום
אינני מקנא בנתניהו לנוכח מקבץ האתגרים העומד לפניו; הצבר הוא עצום. נתניהו רוצה לשמור על ארץ-ישראל וגם להפרד מהפלשתינים וגם להיות מדינה יהודית ודמוקרטית וגם להתמודד מול האיומים החיצוניים המתגברים וגם להשאר בשלטון וגם... שכל אלה יתרחשו ללא זעזועים וכאבים. כי איך שלא יבחר לפעול, כל ההתפתחויות תשויכנה למה שעשה או לא עשה, זו זכותו של ראש ממשלה שהצליח וחובתו של ראש ממשלה שכשל.
אינני מאמין ב"כוליזם", וב"עכשיויזם" אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים שיש בהם חשוב וחשוב פחות. כלל חשוב בניהול מאבקים ומלחמות הוא לא להאבק במספר חזיתות בעת ובעונה אחת, ולשם כך חייב להיות מוקדם ומאוחר. במסכת הנושאים שעל הפרק,
מטרות לאומיות כגון: ארץ-ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית כהגשמה ציונית אולטימטיבית, שמירת הביטחון וטיפוח החברה. וישנן מטרות-משנה, כגון ההערכות הפוליטית הפנימית, שתפקידן להכין או לתמוך במהלכים להגשמת המטרות הלאומיות. את המאבק יש למקד בהגשמת המטרות הלאומיות ולהימנע מצעדים בלתי הפיכים
1, שעשויים לשים לאל את היכולת לממש מטרות אלה. להתמודדות יש לחתור כאשר ברור שהשגת המטרה הלאומית
איננה אפשרית ללא התמודדות. איננו שולטים במספר וסוג האתגרים המחכים לנו על דרכה של ההיסטוריה ולכן התמודדויות שאינן נערכות בשעת כושר ומדללות את תמהיל האתגרים, הן בדרך כלל החמצה היסטורית.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
