ועדות חקירה מטעם – ובלי טעם

ועדת אגרנט חקרה את מחדלי יום הכיפורים, ומה פלא היה כאשר התפרסמו מסקנותיה, הדרג הגבוה ביותר שחטף היה רמטכ"ל, הוועדה לא התקרבה לממשלה, בטענה שהממשלה לא הייתה כלולה בכתב המינוי שלה.

טריק כזה אפשר לעשות פעם אחת ולכן ועדות שקמו לאחר מכן כמו ועדת קאהן (סברא ושתילה) שהסיקה מסקנות נגד שר הביטחון דאז וועדת אור (המרידה של ערביי הגליל) שהסיקה מסקנות נגד מספר שרים.

עד שבא אולמרט ואת אולמרט לא עשו באצבע, הוא מינה ועדת חקירה ממשלתית על-מנת לחקור את מחדלי לבנון השנייה, הוא עשה זאת על אפה ועל חמתה של נשיאת בית המשפט העליון שדרשה ועדה ממלכתית. גם את וינוגרד לא עשו באצבע והוא קרע את הדרג המדיני בדוח הביניים, ואז בית המשפט העליון נכנס בוינוגרד, סיכל את המסקנות האישיות בדוח הסופי, אולמרט גיחך לו בצד, "תן לאצבעות ללכת במקומך, תן לאצבעות ללכת במקומך".

ואז בא תורו של הטפלון השמנוני והדביק דנינו, יש לו הקלטה ביד שאומרת הכול, הוא יודע שאם לא תהיה פסיקה של ועדת חקירה כאשר הקלטת מפורסמת, הוא, עם כל צמרת המשטרה נבעטים הביתה, ואז שואל עצמו ודאי את הראש של מי נחתוך? איזו דרגה תהיה מספיקה על-מנת להרגיע את הציבור, מבלי לפגוע במעמדו כמכסת"ח הראשי?

נצ"מ הוא אומר לעצמו ניצב משנה, כמו אלוף משנה בצה"ל. ואז הוא ממנה תת ניצב כראש הוועדה, שמביאה תוצאות בטיל, הציבור קיבל את ליטרת הבשר, הכסאות של המפכ"ל וכל עדת מלקתחי"ו בטוחים, ורק אז מתפרסמת הקלטת, הכל אחלה.

עד החטיפה הבאה, עד התאונה הבאה, עד הרצח הבא.