גירושין יוצרים מציאות קשה, מורכבת ומאתגרת. בדרך כלל, ההחלטה על גירושין לא מתקבלת ביום אחד, אלא קודמת לה מערכת יחסים לא פשוטה. גם כאשר התגבשה ההחלטה אצל אחד מבני הזוג או אף באופן משותף, לעיתים קופצת המחשבה בדבר עזיבת הבית בטרם יסתיים
הליך הגירושין . אולם, לעזיבה שכזו עשויות להיות השלכות משפטיות ויש לשקול האם הדבר הנכון הוא עזיבת הבית.
האם יש משמעויות ממוניות לעזיבת הבית בידי אחד מבני הזוג?
לכאורה לא אמורה להיות השפעה ממונית על עזיבת הבית בטרם הגירושין בידי אחד מבני הזוג, משום שהדין החל בישראל קובע כי רכושם של בני הזוג יחלוק בצורה מאוזנת. כאשר מדובר בזוג שנישא לאחר התאריך 1.1.1974, חוק יחסי ממון קובע כי כל אחד מבני הזוג יקבל מחצית מהרכוש המשותף. גם כאשר מדובר בזוג שנישא לפני תאריך זה, לפי הלכת השיתוף שנקבעה בפסיקה, הרכוש יתחלק בצורה שווה. אולם ייתכן כי תתקיים השפעה ממונית אפשרית על מזונות האישה והכתובה. את ההשפעה הזו יש לחלק לשני מקרים:
1. עזיבת הבית טרם הגירושין בידי האישה:
על-פי ההלכה, מסבירה עורכת הדין למשפחה
חני קורנז כי הגבר מחויב לזון ולפרנס את אשתו כל עוד שהם בגדר נשואים. מנגד, ישנה חובה נגדית על האישה לחיות במשותף עם הגבר ולעמוד בחובות ההלכתיות הנובעות מכך. כאשר האישה לא מקיימת חובות אלו, היא עשויה להיחשב על-פי ההלכה "אישה המורדת בבעלה". אם תיחשב כזו, היא עשויה להפסיד הן את כתובתה והן את מזונות האישה. (
יודגש כי אין המדובר במזונות ילדים). יש לציין כי אם האישה מסוגלת לכלכל את עצמה, ייתכן שלא תהיה השפעה לעזיבתה את הבית על מזונותיה (שכן ממילא היא מסוגלת לפרנס את עצמה). אך מנגד היא כן עשויה להפסיד את כתובתה. אולם, אם האישה עוזבת את הבית בגין קושי משמעותי הנובע מהמגורים המשותפים דוגמת אלימות במשפחה, השפלות וכיו"ב, היא עשויה שלא להפסיד את כתובה ומזונותיה.
2. עזיבת הבית טרם הגירושין בידי האיש:
ישנם מקרים מסוימים בהם הגבר פטור מתשלום הכתובה ומזונות אישה (למשל כאשר מדובר באישה מורדת כאמור). אולם אם הגבר עוזב את הבית בטרם השלמת הליך הגירושין, ככל שתביעת הכתובה ומזונות האישה יידונו בבית הדין הרבני, בית הדין עשוי לייחס משמעות לכך. בית הדין עשוי לקבוע כי עזיבה זו תרמה ודחפה להליך הגירושין, ולכן הוא עשוי לחייב את הגבר במזונות אישה וכתובה גם במקרים אלו. יצוין כי אם הגבר עזב את הבית עקב סיבות מוצדקות שאינן מאפשרות מגורים משותפים ייתכן כי לא יחויב בתשלום כתובה ומזונות אישה.
האם בן זוג יכול לכפות את עזיבת הבית על בן זוגו?
בדרך כלל הדירה היא רכוש משותף של בני הזוג, ולכן הן האישה והן הגבר לא יכולים לכפות את עזיבת הבית על בן זוגם. עזיבת הבית יכולה להיעשות רק בהסכמה משותפת או בעקבות אקט חד-צדדי של אחד מבני הזוג. ייתכנו מקרים בהם בית המשפט ייתן צו הרחקה לאחד מבני הזוג, אך זה יינתן רק במקרים חריגים (בדרך כלל עקב אלימות במשפחה). אולם גם במקרים בהם הדירה רשומה של שם אחד מבני הזוג בלבד (למשל ניתנה במתנה או הייתה בבעלותו קודם לנישואין), לא ניתן לכפות את עזיבת הדירה מבלי קבלת פסק דין לכך. לאור חזקת השיתוף, ייתכן כי גם במקרים אלו תחולק הדירה שווה בשווה.
גירושין בהסכמה
הערכאה השיפוטית היחידה שחובה לעבור בה כדי להתגרש היא בית הדין הרבני, וזאת אך ורק כדי לסדר את הגט (על-פי החוק הישראלי יש לו סמכות ייחודית לכך).
על שאר הנושאים יכולים בני הזוג להסכים ביניהם ולחתום על הסכם גירושין.
הסכם גירושין יכלול בדרך כלל את הנושאים השנויים במחלוקת, כגון:
1. אופן חלוקת הרכוש.
2. מזונות אישה.
3. כתובה.
4. ענייני משמורת ככל שיש ילדים.
5. מזונות ילדים.
במקרה בו הגירושין נעשים בצורה של הסכמה, המשמעויות הכלכליות של עזיבת הבית בידי אחד מבני הזוג בטרם הגירושין יכולים שלא לבוא לידי ביטוי - שכן בני הזוג יכולים להסכים ביניהם גם על ענייני הכתובה ומזונות האישה.
עזיבת הבית טרם הגירושין והשפעתם על הילדים
פרידת בני זוג היא מציאות קשה ומורכבת לילדים. עזיבת הבית בידי אחד מההורים באופן חד-צדדי, בלי לתקשר את הדברים עשויה להחמיר את חוסר הוודאות ואת המציאות הקשה גם כך. אם ההורים יגיעו למסקנה משותפת כי הדבר הנכון שאחד מהם יעזוב את הבית בטרם יסתיים הליך הגירושין, כדאי לשקול לדבר על כך עם הילדים. בנוסף, על ההורים לסכם ביניהם את הסדרי הראייה ביניהם בתקופה זו ולרכך מעט את המציאות החדשה והקשה לילדיהם.
