2017 הייתה שנה עמוסה במערכות בחירות חשובות, ו-2018 תהיה חשובה לא פחות. איאן ברמר מפנה, בשבועון טיים, את תשומת הלב לחמש מערכות הבחירות המרכזיות בעיניו בשנה הנכנסת.
הבחירות לנשיאות מקסיקו, יולי 2018 גישתו התוקפנית של
דונלד טראמפ כלפי מקסיקו נתנה דחיפה לאיש השמאל אנדרס מנואל לופז אוברדור, לשעבר ראש עיריית מקסיקו סיטי ומי שהפסיד פעמיים בבחירות לנשיאות, והוא כיום המועמד המוביל. אחד ממתחריו העיקריים יהיה שר האוצר לשעבר, חוזה אנטוניו מידה, איש מקצוע שמילא יותר תפקידי שרים מכל אדם אחר בתולדות המדינה ומי שאינו משתייך רשמית לשום מדינה. סקרים אחרונים מעניקים לאוברדור 29% לעומת 23% שמקבל מידה.
הבחירות לנשיאות ברזיל, אוקטובר 2018 63% מהברזילאים אומרים שהשחיתות היא בעיה גדולה – תוצאה צפויה במדינה בה מתנהלות חקירות נגד שליש מהשרים, חברי הסנאט ומושלי המדינות. המשק הגדול ביותר בדרום אמריקה משווע למשהו אחר, מה שאינו מבשר טובות מבחינת הנשיא לשעבר, לואיז אינאציו לולה דה-סילבה, המנסה לשוב ולהיבחר: הוא אומנם מוביל בסקרים, אבל הוא הורשע בשחיתות בחודש יולי ואם ערעורו יידחה – לא יוכל להתמודד.
מועמד שנוסף שלדעת ברמר כדאי לשים אליו הוא חאיר בולסונארו, פופוליסט ימני גדול מן החיים, שהפך את שמירת החוק לסמלו המסחרי. בולסונארו, שבעבר הביע תמיכה בחונטה הצבאית ששלטה בברזיל, מקווה לקבל את תמיכתם של 55% מהברזילאים האומרים שהם יחיו עם שלטון שאינו דמוקרטי כל זמן שיהיה יעיל.
הבחירות לפרלמנט באיטליה, כנראה במארס 2018 הפוליטיקה האירופית מעולם לא הייתה מרתקת יותר: הבקרזיט, קשייה הקואליציוניים של אנגלה מרקל, שאיפתו של
עמנואל מקרון לשנות את צרפת ואת
האיחוד האירופי כולו. הבחירות באיטליה יהיה הפרק הבא בקורותיה של המדינה שהיא גדולה גם מכדי ליפול וגם מכדי להינצל, כפי שמכנה אותה ברמר.
עשור לאחר המשבר הפיננסי, מצבן של ספרד ואירלנד השתפר, מצבה של יוון עודנו קשה ואיטליה נמצאת איפשהו באמצע: היא נותרה הכלכלה השלישית בגודלה בגוש האירו, אך ממשיכה להיאבק באבטלה גבוהה, חוב ממשלתי גבוה, מערכת בנקאות חלשה ומשבר פליטים. מצב זה מהווה קרקע פורייה לעליית המפלגה הפופוליסטית והאנטי-אירופית "תנועת חמשת הכוכבים", הנוסקת בסקרים. עם זאת, מאחר שבאיטליה נהוגה שיטת בחירות יחסית והמפלגה מסרבת (נכון לעכשיו) להצטרף לקואליציה כלשהי, היא אינה צפויה להרכיב את הממשלה הבאה. לימין הקם לתחייה, בראשותו של
סילביו ברלוסקוני, יש סיכוי של ממש לנצח בבחירות – אם כי נראה שלא יגיע לרוב מוחלט, וכך תזכה איטליה לממשלתה ה-66 מאז 1945.
הבחירות לקונגרס האמריקני בנובמבר 2018 בחירות אמצע הקדנציה: כל 435 המושבים בבית הנבחרים ו-33 מן המושבים בסנאט. הללו יוכיחו האם דונלד טראמפ אכן שינה בצורה יסודית את פניה של הפוליטיקה האמריקנית. ברמר מזכיר, כי מפלגתו של הנשיא בדרך כלל נכשלת בבחירות אמצע הקדנציה ומאבדת בממוצע 25 מושבים בבית הנבחרים וארבעה בסנאט. הרוב הרפובליקני בסנאט הוא 51-49 בלבד, אם כי הדמוקרטים יצטרכו להגן על 26 מושבים – מה שיקשה עליהם לקבל את שני הצירים הנוספים כדי לזכות ברוב. מה שיתרחש בנובמבר 2018 יכשיר את הקרקע לקראת נובמבר 2020.
הבחירות לנשיאות בטורקיה – אם יוקדמו ברמר צופה שהנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן יקדים ל-2018 את הבחירות לנשיאות האמורות להתקיים ב-2019. בשנה היוצאת הוא הצליח לזכות ברוב גדול במשאל עם שחיזק מאוד את מעמדו, אך הסמכויות הנוספות ייכנסו לתוקף רק אחרי הבחירות הבאות – ומכאן התמריץ שיש לארדואן להקדים אותן. הוא יעשה הכל כדי לזכות בהן – חדשות רעות לאופוזיציה, הסובלת ממילא מדיכוי קשה אחרי נסיון ההפיכה של 2016.
אין זה אומר שהמשחק גמור, כי ארדואן יצטרך להתמודד עם אופוזיציה זועמת; סיכוייו נראים טובים יותר, אך נצחונו רחוק מלהיות מובטח. לבחירות בטורקיה יהיו השלכות מעבר לגבולותיה, שכן מדובר באחד השחקנים הכי לא יציבים באחד האיזורים הכי לא יציבים. החיים במזרח התיכון עלולים להפוך בשנה הבאה לעוד יותר בלתי צפויים.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
