הנשיא דונלד טראמפ מתערב יותר ויותר בפעילותו של המגזר העסקי, סוטה ממדיניות עקבית של המפלגה הרפובליקנית ומרחיב את הביורוקרטיה אותה התחייב לצמצם – טוען וושינגטון פוסט בעקבות מהלכיו האחרונים של טראמפ: הטלת מכסים על פלדה ואלומיניום, והתערבות במדיניות הרכש של חברות חשמל.

טראמפ הודיע בשבוע שעבר (30.5.18) שהטיל מיידית מכסים של 25% ו-10% (בהתאמה) על ייבוא פלדה ואלומיניום מהאיחוד האירופי וקנדה – שותפות הסחר המרכזיות של ארה"ב – אשר הודיעו בתגובה שיטילו מכסים על תוצרת אמריקנית ובכך יפתחו במלחמת סחר כמותה לא נראתה מזה עשרות שנים. למחרת הורה טראמפ למשרד האנרגיה לחייב חברות חשמל לרכוש פחם אמריקני במקום חלופות זולות יותר, בנימוק של "ביטחון לאומי".

התערבויות בולטות קודמות של טראמפ היו טענותיו נגד היחסים בין אמזון לבין רשות הדואר (שנדחו בידי הרשות) ודרישתו מלוקהיד-מרטין ובואינג להפחית את מחיריהן. הכלכלנית מרי לבלי אומרת: "זה מחליף את היד הנעלמה [עקרון השוק החופשי של אדם סמית] ביד הממשלה".

הוראתו של טראמפ לשר האנרגיה, ריק פרי, למנוע את סגירתם של מכרות פחם ותחנות כוח גרעיניות, מבוססת על חוק משנת 1950 – תקופת המלחמה הקרה – ולפיו הממשלה יכולה להורות לחברות חשמל מקומיות לרכוש את חומרי הגלם שלהן מרשימה סגורה של מפעלים שמכתיב משרד האנרגיה. חברות החשמל המקומיות נבחרות במכרזים תחרותיים, שזכו לתמיכתם של כל גורמי המקצוע, אך כעת יתערב הממשל בצורה ניכרת באחד המרכיבים המשמעותיים ביותר של פעילותן.

הפוסט אומר כי מומחים בענף צופים ששתיים מן החברות שייצאו נשכרות בצורה בולטת מהוראתו האחרונה של טראמפ הן מורי אנרגיה ופירסט אנרג'י – שמנהליהן תרמו סכומים ניכרים לקמפיין של טראמפ ולפעילותה של המפלגה הרפובליקנית. פירסט אנרג'י מצויה בהליכי פשיטת רגל, והמהלך של טראמפ עשוי להציל אותה; החברה העסיקה את הלוביסט ג'ף מילר, שניהל את הקמפיין של פרי למועמדות הרפובליקנים לנשיאות, ואשר הוזמן לארוחה עם טראמפ ומספר מצומצם של אישים נוספים מענף האנרגיה.

מהלכיו של טראמפ מתחילים לגרום לביקורת בתוך מפלגתו. הסנאטורים פטריק טומי ומייק לי הודיעו שייזמו חוק אשר ימנע מהממשל להטיל "מיסים חד-צדדיים", כפי שהם מכנים את המכסים על הפלדה והאלומיניום. לדברי טומי, המכסים יפגעו בעובדים אמריקניים, וחובתו החוקתית של הקונגרס היא להבטיח שאזרחי ארה"ב ימשיכו ליהנות מגישה לטובין ושירותים במחירים סבירים ומן האפשרות למכור בחו"ל את תוצרתם.

כאמור, מדיניותו של טראמפ גם מביאה לנטל ביורוקרטי נוסף – בעוד אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו הייתה "לייבש את הביצה" של הממשל הפדרלי. בחודש מארס, כאשר הודיע על כוונתו להטיל את המכסים, גם אפשר טראמפ לחברות אמריקניות לפנות למשרד המסחר בבקשה לקבלת פטור מהם על חומרי הגלם שהן מייבאות.

המשרד הודיע, כי יתן את הפטור לחברות שיוכיחו שחומרי הגלם אינם מצויים בארה"ב בכמות או באיכות הדרושות. הוא הבטיח שיתן תשובות תוך שלושה חודשים, אך בפועל התהליך הפך למסורבל ואלפי חברות עדיין ממתינות למענה. בין היתר, הן נדרשות להגיש טבלאות אקסל המפרטות את המוצרים להן נדרשים הפלדה והאלומיניום, מה ההרכב הכימי שלהם, מה מידותיהם, מה מידת העמידות שלהם ועוד פרטים רבים. עוד עליהן למסור מהם המקורות האמריקניים של חומרי הגלם, ולהסביר מדוע לדעתן יצרנים אמריקניים אינם יכולים לספק את צרכיהן.

פקידי משרד המסחר אמורים לא רק לבדוק את הבקשות – יש להגישן בנפרד לגבי כל מוצר – אלא גם לבחון את מידת הזמינות של חומרי הגלם מתוצרת ארה"ב. מטבע הדברים, היצרנים האמריקניים של פלדה ואלומיניום טוענים שביכולתם לספק את צורכי המפעלים המקומיים – ומשרד המסחר יידרש להכריע באלפי מחלוקות נקודתיות בין היצרנים לבין התעשיינים, הן לגבי הזמינות העכשווית והן לגבי זו העתידית.