החוכמה המקובלת בקרב השמאל האמריקני היא פשוטה: מגיע לנשיא דונלד טראמפ לעמוד לדין בפני הסנאט ואולי להיות מודח. אבל מעבר לכך שאין סיכוי להרשיע את טראמפ, קיימת השאלה האם יש בכלל הצדקה לפתוח בהליך – כותב פרד היאט, עורך מדור המאמרים של וושינגטון פוסט.

הטיעון החזק ביותר בעד ההליך הוא שטראמפ אינו מתאים לתפקידו: הוא משקר, הוא מפלג, הוא פוגע בנורמות החוקתיות, הוא תומך בדיקטטורים, הוא מפיץ רטוריקה של שנאה, הוא בור, הוא חם מזג. הכל נכון, אומר היאט. מאמר המערכת של הפוסט טען זאת כאשר טראמפ נבחר ב-2016 למועמד הרפובליקני, והוכח שהעיתון צדק. אבל זאת בדיוק הנקודה: העם האמריקני בחר בו בכל זאת. הוא מסכן את עתידו של כדור-הארץ – אבל היה ידוע שהוא מכחיש את שינויי האקלים. הוא קרע ילדים מהוריהם בגבול מקסיקו – אבל הגישות הגזעניות והאנטי-הגירה שלו, כמו גם הבוז שלו לחוקה, לא היו סוד.

להדיח את טראמפ כעת על מה שהבוחרים היו מוכנים לקבל או להתעלם ממנו – זו אינה התגובה הדמוקרטית. התגובה הנכונה היא להביס אותו בבחירות 2020, טוען היאט. כנ"ל לגבי סעיף הדחה אפשרי אחר – שהוא עודד התערבות זרה בבחירות 2016 ויצא נשכר ממנה. נכון, זה בלתי נסלח, אבל בגדול זה היה ידוע לפני הבחירות.

מה לגבי סירובו של טראמפ להכיר בהתערבות הרוסית, סירובו למנוע התקפות עתידיות או הסתחבקותו עם ולדימיר פוטין? מגעיל וחשוד, אבל יש להביא בחשבון את מדיניות ממשלו. פיקוד הסייבר האמריקני ביצע מבצע אזהרה נגד רוסיה לפני בחירות אמצע הקדנציה בשנה שעברה. העיצומים שהוטלו על רוסיה בשל הפלישה לאוקראינה נותרו על-כנן, וארה"ב סיפקה לאוקראינה נשק הגנתי.

אותו פער בין רטוריקה לפעולה קיים בנוגע לשיבוש החקירה בפרשה הרוסית: רוברט מולר ציין עשרה מקרים של שיבוש אפשרי, אבל לא מצא פשע ממשי ובסופו של דבר טראמפ לא פיטר את מולר. נכון, טראמפ סירב להעיד בפני מולר – אך הוא אפשר לו להשלים את החקירה ולפרסם את הדוח שלו ואף לפרסם אותו כמעט במלואו. האם הנשיא יודח משום שרצה לשבש את החקירה?

סעיף אישום אחר יכול להיות ניצול לרעה של כוח מצד הנשיא. אבל הקונגרס לא מנע מטראמפ להקציב מיליארדים לחומה באמצעות הכרזה על מצב חרום; הוא בחר שלא ליטול מטראמפ את הסמכות להכריז על מלחמת סחר או למכור נשק לדיקטטורים – ובמצב זה, יתקשה הקונגרס להאשים את טראמפ בניצול לרעה של סמכותו, בלא להיות צבוע בעצמו.

טראמפ מביא לשיא את ביזוי הקונגרס בכך שהוא מסרב להכיר בכל סמכות של המחוקקים לפקח על מעשיו. גישתו תלויה ועומדת בבית המשפט; אם הפסיקה תהיה נגדו והוא יסרב למלא אותה, תהיה הצדקה להעמידו לדין. בינתיים, הקונגרס מחויב להמשיך לחקור את מעשיו הפסולים של טראמפ. אם החקירה תוביל להליך הדחה סדור ולטיעונים שיחזקו את עמדתו של בית הנבחרים בבית המשפט, עליו לעשות זאת. אבל אין לפתוח בהליך נגד טראמפ על כוונות שלא התגבשו למעשים, מטרידות ככל שיהיו. אין לפתוח בהליך נגדו מתוך תסכול על חוסר יכולתם של הרפובליקנים בקונגרס לשמור על הנורמות החקיקתיות והחוקתיות. ומעל לכל, מסיים היאט, הקונגרס צריך לחשוב היטב לפני שהוא מעמיד לדין את טראמפ על מעשים שהיו ידועים היטב לפני שנבחר.