משחק ה-Chicken הוא פשוט: שני הצדדים דוהרים במהירות זה לעבר, והראשון שנרתע – הוא המפסיד. בהתמודדות על הברקזיט מול האיחוד האירופי, בוריס ג'ונסון יוצר את הרושם הברור שהוא לא יהיה זה שיירתע – סבור אקונומיסט.

ג'ונסון דורש לבטל את הפתרון לסוגיית אירלנד שנכלל בהסכם עם תרזה מיי; האיחוד הבהיר שאין על מה לדבר; ג'ונסון אומר שאם כך – בריטניה תפרוש ב-31 באוקטובר ללא הסכם. חלק חיוני מן העסק הוא להפגין חוסר נכונות לסגת. שר האוצר החדש, סג'יד ג'ייוויד, הודיע על הקצבת 2 מיליארד ליש"ט נוספים להכנות לפרישה ללא הסכם – הגדלה של 50% בתקציב זה. 100 מיליון ליש"ט יופנו למסע הפרסום הגדול ביותר של ממשלת בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה, כדי להכין את הציבור לאפשרות זו.

ואולם, קשה להבחין בין המציאות לבין העמדת הפנים כאשר מדובר בהכנות אלו. תוכניות כאלו כבר הוכנו במארס ואפריל השנה בידי לא פחות מ-16,000 עובדי מדינה, וגם המגזר הפרטי התקדם מאז בהכנותיו; המערכת הדרושה לטיפול במכסים על הייבוא מאירופה אמורה להיות מוכנה באוקטובר. מובן שיש עוד הרבה מאוד מה לעשות. בריטניה צריכה להגיע להסכמי סחר עם 40 מדינות מחוץ לאיחוד, כתחליף להסכמים הנוכחיים שלה שהם חלק מהמערכת האירופית; עד כה היא טיפלה בפחות ממחצית מהמספר הדרוש. התקדמות מועטה עוד יותר נעשתה בהסכמים בינלאומיים אחרים, כולל בנושאי המחקר הגרעיני וכללי התחרות.

יש גבול למה שממשלת בריטניה יכולה לעשות בעצמה, מדגיש אקונומיסט. היא יכולה להקל על התנועה בנמל דובר, אבל אין לה שליטה על מה שיקרה בנמל קאלה שבצרפת. התאחדות התעשיינים הבריטית טוענת, כי ההכנות באירופה לפרישה ללא הסכם נמצאות הרחק מאחור. ממשלת בריטניה יכולה לקבוע כיצד המדינה תפרוש מהאיחוד; את ההשלכות בשטח ירגיש המגזר הפרטי – אבל הוא מצפה שהממשלה תשא בעלויות של ההכנות והנזקים.

תמרוץ המגזר העסקי להתכונן לפרישה הוא משימה קשה מכפי שנדמה. חברות רבות השקיעו בהכנות כאשר נדמה היה לפני מספר חודשים שהפרישה תהיה ללא הסכם, והן מרגישות שהיה זה בזבוז; הן לא ממהרות לעשות זאת שוב. ג'ונסון עצמו אמר במהלך הקמפיין שלו, כי הסיכוי לפרישה ללא הסכם הוא "אחד למיליון" – וכעת קשה לדעת האם להאמין לו כשהוא אומר שזה בהחלט עלול לקרות. שנית, ג'ונסון הוא אופטימי מושבע וטוען שהפרישה ללא הסכם תהיה הרבה יותר קלה מכפי שרבים חוששים – וקשה ליישב גישה זו עם הקריאה למגזר העסקי לנקוט בפעולות דחופות.

השווקים, לעומת זאת, לוקחים ברצינות את אפשרות הפרישה ללא הסכם. בשבוע הראשון של ג'ונסון בדאונינג סטריט איבדה הליש"ט 3% מערכה וירדה לשער הנמוך ביותר מאז משאל העם ביוני 2016. הממשלה מקווה שהבטחותיה להרחבה תקציבית, בדמות תקציב מיוחד בחודשי הסתיו, יסייעו לשפר את מצב הרוח. ג'ונסון שב ומבטיח להגדיל את ההוצאות בשורה ארוכה של תחומים.

עם זאת, בריטניה לא תוכל לרפד בכסף את יציאתה מהאיחוד ללא הסכם. הדבר יחייב את הממשלה ללוות עוד 30 מיליארד ליש"ט – 1.4% מהתוצר – בעוד הכלכלה מצויה בהאטה. ממשלה שהבטיחה להעלות את ההוצאות ולהוריד את המיסים, תצטרך להתייצב מול אמון המשקיעים. פרישה ללא הסכם צפויה לפגוע קשות בצד האספקה של הכלכלה; תמריצים פיננסיים לצד הצריכה לא יפתרו את הבעיה. לדהרה אל מול הצד השני יש מחיר, והוא עלול להיות גבוה.