|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
קניה: הבצורת קוטלת את המקנה [צילום: בריאן אינגנה, AP]
|
|
|
העשירים זיהמו, העניים משלמים את המחיר
|
|
שאלת הפיצוי על נזקי אפקט החממה תעלה במלוא חריפותה בוועידת שארם א-שייח, וניו-יורק טיימס מתקשה לראות דרך בה המדינות העשירות והמתפתחות מגיעות להסכמה
|
|
שטפונות עזים הרגו בקיץ האחרון 1,700 פקיסטנים והותירו שליש משטחי המדינה מוצפים. כפר שלם בפיג'י נאלץ להתפנות בשל עליית מפלס מי הים. בקניה גווע מקנה בבצורת ומקורות המחיה נהרסו. אלו כמה מן התוצאות הקשות אותן סובלות מדינות מתפתחות בשל שינויי האקלים, למרות שחלקן במשבר הוא זעיר. הן דורשות פיצוי מן המדינות האשמות: מדינות עשירות יותר ששרפו נפט, גז ופחם במשך עשרות שנים ויצרו את הזיהום המחמם בצורה כה מסוכנת את כדור-הארץ.
ניו-יורק טיימס מזכיר, כי העיקרון המוסרי של פיצוי על נזק לאחר מצוי כבר בתנ"ך והוא אבן יסוד החוצה מקומות ותקופות. אולם, מבחינה משפטית ומעשית קשה מאוד לאכוף אותו כאשר מדובר בשינויי האקלים. מדינות עשירות וגופים כמו ארה"ב והאיחוד האירופי מתנגדים לפיצוי ישיר למדינות העניות, מחשש שהדבר יטיל עליהם אחריות בלתי מוגבלת.
העימות יהיה גלוי בוועידת האקלים המתקיימת בשארם א-שייח: המארחת מצרים ופקיסטן, המובילות 77 מדינות מתפתחות, הצליחו לשים אותה לראשונה על סדר היום הרשמי. הממונה מטעם האו"ם של שינויי האקלים, סימון סטיל, אומר שזהו מהלך חיובי העשוי להוביל לפשרה בסיומה של הוועידה.
בוועידת גלזגו אשתקד התחייבו המדינות העשירות להעניק 40 מיליארד דולר בשנה עד 2025 כדי לסייע למדינות העניות להתאים את עצמן לשינויי האקלים, כמו למשל למנוע שטפונות. אבל האו"ם מעריך, כי מדובר בפחות מחמישית מהסכום הדרוש. הדבר הוביל לקריאות להעניק מימון נפרד לפיצוי על הנזקים הנגרמים מאסונות אקלים שהמדינות אינן יכולות להגן על עצמן מפניהם.
לנוכח הלחץ הגובר הסכים השגריר האמריקני לענייני אקלים, שר החוץ לשעבר ג'ון קרי, לדון בפיצוי שכזה – הסכמה שמנעה מאבק עז על סדר היום של ועידת שארם א-שייח. אבל, מדגיש הטיימס, זה רחוק מאוד מאשר מימון בפועל. ארה"ב כבר מפגרת במימוש התחייבויותיה הנוכחיות לסייע למדינות עניות לעבור לאנרגיה נקייה יותר או להתגונן מפני הסכנות הקיימות. בשנה שעברה ביקשו הדמוקרטים מהסנאט להקציב למטרה זו 3.1 מיליארד דולר, אך הצליחו לקבל מיליארד דולר בלבד. עם השליטה הרפובליקנית הצפויה לפחות בבית הנבחרים, הסיכויים למימון נוסף נראים קלושים. ואילו האירופים חוששים שאם יסכימו לממן את הפיצוי, כל הנטל יפול עליהם אם הנשיא האמריקני הבא יסוג מהתחייבויותיה של ארצו.
|
|
|
|
|
פקיסטן: שליש משטח המדינה הוצף [צילום: פריד חאן, AP]
|
|
|
בכמה כסף מדובר? האו"ם אינו מגדיר רשמית מהם הפסדים ונזקים בשל האקלים, אך ניתן לכלול בהם את ההרס שנגרם בשל תופעות אקלימיות קיצוניות הנובעות מן ההתחממות. בשנת 2019 גרם ההוריקן "דוריאן" נזקים של 3.4 מיליארד באיי בהאמה, רבע מן התוצר המקומי. הם גם עשויים לכלול נזקים המתגבשים לאורך זמן ואשר קשה לכמת אותם, כמו למשל אובדן פרנסתם של כורי מלח בבנגלדש בשל גשמים עזים, או הצפת בתי קברות עתיקים במיקרונזיה במי האוקיינוס.
מאחר שההגדרות רחבות, קשה לחשב במדויק את נזקי העבר והעתיד. מחקר המצוטט רבות מעריך שעד 2030 יסבלו המדינות המתפתחות נזקי אקלים בהיקף של 580-290 מיליארד דולר, גם אם יפעלו להתאים את עצמן. עד שנת 2050 הסכום עלול להאמיר ל-1.5 טריליון דולר.
בעבר הציעו מדינות עשירות לכסות את הנזקים באמצעות סיוע הומניטרי או ביטוח, אך המדינות המתפתחות אומרות שאין די בכך. מחצית מבקשותיו של האו"ם לסיוע הומניטרי הושבו ריקם, ואף חברת ביטוח לא תבטח בתים העומדים להישטף בקרוב במי הים. התוצאה היא שהמדינות העניות נאלצות ליטול הלוואות כדי לשקם את ההרס. בלא סיוע ייעודי, הן ישקעו בחובות שלא יוכלו לפרוע.
כאשר סכומים כה גדולים מוטלים על הכף, אין ספק שהדיונים בנושא בשארם א-שייח יהיו מתוחים. מאחורי הקלעים אומרת ארה"ב, כי היא חוששת שקרן חדשה תוגדר בצורה רחבה מדי. חלק מן המדינות העשירות טוענות, כי סין – המזהמת הגדולה ביותר בעולם – ויצואניות של גז מאובן כמו סעודיה וקטאר, צריכות לתרום למטרה זו; עד כה לא הוטלה אחריות על האחרונות.
ייתכן שהאתגר הגדול ביותר הוא התחפרותם של הצדדים, מעיר הטיימס: המדינות המתפתחות רואות בפיצוי עניין של צדק, והמדינות העשירות – ביטוי של הודאה באשמה. קרי הכיר באחריותה של ארה"ב, אך גם טען שהמדינות המתפתחות ממשיכות לזהם מאז שנות ה-1980 למרות שהכל הכירו בהתחממות המסוכנת.
אם תהיה הסמכה עקרונית לפצות על הפסדים ונזקים, יתעוררו שאלות קשות נוספות: מי זכאי לפיצוי ובאיזה סכום? כיצד להבטיח שהפיצוי ישמש באופן בו ייהנו ממנו מי שזקוקים לו הכי הרבה? המדינות המתפתחות טוענות ששאלות כאלו אינן עילה לסחבת. קודם כל צריך להסכים על הזכות לפיצוי והחובה לפצות; את הפרטים אפשר לסכם בהמשך.
|
|
| תאריך:
|
10/11/22
|
|
|
עודכן:
|
10/11/22
|
|
איתמר לוין
|
|
העשירים זיהמו, העניים משלמים את המחיר
|
|
אוסף האמנות של פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט שהלך לעולמו לפני ארבע שנים בגיל 65, נמכר (9.11.22) בסכום שיא של 1.5 מיליארד דולר – המיועדים כולם לצדקה. ניו-יורק טיימס מציין, כי זהו הסכום הגבוה ביותר בו נמכר אי-פעם אוסף אמנות כלשהו, וכי חלק מן היצירות בו השיגו מחירים חסרי תקדים ליוצריהן. על המכירה הופקדה חברת כריסטי'ס והיא התקיימה בניו-יורק.
|
|
|
|
|
הדמוקרטים ניסו לגבור על ההיסטוריה ועל הנטל של נשיא מצולק. הם קיבלו סיוע מגורם מפתיע: הבוחרים הרפובליקנים, אשר בהשפעתו של דונלד טראמפ הציבו מועמדים אשר ביום הבחירות לא הצליחו להפוך את תסכוליהם לניצחון, מנתח ניו-יורק טיימס (9.11.22) את תוצאות בחירות האמצע. נכון לעכשיו, התוצאות רחוקות מ"הצונאמי האדום" עליו חלמו הרפובליקנים. הם צפויים לזכות בבית הנבחרים, אך לא בצורה סוחפת, ואילו ההכרעה בסנאט עשויה להידחות עד לסיבוב המכריע בג'ורג'יה בחודש הבא.
|
|
|
|
|
הרעיון של "סמכותנות תחרותית" מרחף באוויר מאז 2002, כאשר טבעו אותו אנשי מדעי המדינה סטיבן לויצקי ולוקאן וויי כסוג של משטר שצץ לאחר תום המלחמה הקרה. בניגוד לגל האופטימיות שאחרי נפילת בריה"מ, וויי ולויצקי טענו שמדינות אינן הופכות לדמוקרטיות לחלוטין אלא לחצי-סמכותניות באמצעות מנגנוני בחירות נורמליים – מצטט אותם וושינגטון פוסט.
|
|
|
|
|
בנוסף ל-35 מחברי הסנאט ולכל 435 חברי בית הנבחרים, בוחרים היום (8.11.22) האמריקנים מושלים ל-36 מבין 50 המדינות. ב-20 מהן מכהנים רפובליקנים, וב-16 – דמוקרטים. מעבר לכך שלמושלים יש השפעה ניכרת על חיי היום-יום, לחלק מן המירוצים יש השלכה על הבחירות לנשיאות ב-2024 – מציין וושינגטון פוסט.
|
|
|
|
|
הרפובליקנים זקוקים (8.11.22) לתוספת נטו של חמישה מושבים בלבד כדי לזכות ברוב בבית הנבחרים (כיום – 220 מול 212 ושלושה פנויים). וושינגטון פוסט מדווח, כי במפלגה הדמוקרטית אומרים שהפסד נטו של 20 מושבים יהיה הישג מבחינתם. הרפובליקנים רושמים הישגים נאים במעוזים דמוקרטיים, תוך שימוש בחשש של מעמד העובדים מפני האינפלציה והפשיעה, ותוך שהם יוצאים נשכרים מחוסר שביעות הרצון הניכר מהנשיא ג'ו ביידן.
|
|
|
|
|
