מחקר חדש שנערך על-ידי חוקרים ממרכז מטיב בישראל בשיתוף פעולה עם הצבא הנורווגי מצא כי קיים קשר בין מידת ההכרה וההערכה לה זוכים חיילים משוחררים מהחברה, לבין עוצמת תסמיני הפוסט טראומה מהם הם סובלים. המחקר בחן את השפעת התמיכה החברתית על 8,000 חיילים נורבגים ששירתו ככוח שמירת שלום של האו"ם בגבול לבנון-ישראל בשנים 1998-1978, שלושה עשורים לאחר שירותם הצבאי.
המחקר מצא מתאם בין חשיפה לאירועים טראומטיים במהלך השירות הצבאי לבין הופעת תסמיני פוסט טראומה והפרעות דיכאון בקרב החיילים. עם זאת, החוקרים גילו כי לתמיכה חברתית, הן מהמעגל הקרוב של המשפחה והחברים והן מהחברה הרחבה יותר, יש השפעה משמעותית על חומרת התסמינים. חיילים שחשו שהחברה מכירה ומעריכה את שירותם הצבאי דיווחו על רמות נמוכות יותר של תסמיני פוסט טראומה ודיכאון בהשוואה לאלו שחשו פחות הכרה חברתית.
"בעבר נמצא קשר בין תמיכה של המעגלים הקרובים - משפחה וחברים - לבין רמת התסמינים של פוסט טראומה עליהם דיווחו החיילים, והוכח כי מי שיש לו מעגל תמיכה חזק, צפוי לסבול פחות מתופעות של פוסט טראומה", מסבירה הד"ר אנה הרווד-גרוס, מנהלת יחידת המחקר במטיב. "במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין התחושה של ההכרה על-ידי התקשורת, החברה והמדינה לבין רמת התסמינים הפוסט טראומטיים עליהם דיווחו החיילים. נמצא כי ככל שתחושת ההכרה גדולה יותר, כך עוצמת התסמינים נמוכה יותר".
המחקר התמקד בחיילים ששירתו במשימות שמירת שלום, אשר לעתים קרובות מתמודדים עם אתגרים ייחודיים, כמו היעדר תמיכה ציבורית רחבה ותחושת חוסר הכרה בחשיבות שירותם. החיילים הנורבגים שנבדקו במחקר שירתו בתקופה בה המשימה בלבנון לא זכתה לתמיכה מלאה בחברה הנורבגית, מה שהגביר את חשיבותה של ההכרה החברתית בהקשר זה.
לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של תמיכה והכרה חברתית בשירותם של חיילים, במיוחד אלו המשרתים במשימות בעלות אופי שונה כמו שמירת שלום. הכרה זו יכולה להוות גורם מגן משמעותי מפני התפתחות תסמיני פוסט טראומה ודיכאון, ולקדם את ההחלמה וההסתגלות של החיילים לחיים האזרחיים לאחר השירות הצבאי.
