שופטים ועו"ד - על הכוונת

ימים קשים עוברים על שומרי שלטון החוק ועל נותני השירותים השונים לחברה. האלימות הפושעת והגואה כלפי רופאים, אחיות, עורכי דין, נוער באיזורי בילוי, האלימות בכבישים, כל אלה גובים קורבנות רבים - רובם קורבנות שווא.

ההיסטוריה של איומים ופגיעות בשופטים ועורכי דין, אינה חדשה. רשימת המאוימים והנפגעים - רבה ומדאיגה. רצח עו"ד בפתח-תקווה ע"י קליינט מתוסכל ומתוסבך, רצח מפקד בית סוהר ניצן, רצח רופא שירות בתי הסוהר, רצח עו"ד ברמת-השרון, שריפת משרדים ופגיעה פיזית בעורכי דין, גם בתחום האזרחי ובמיוחד בתחום המעמד האישי - כבר היו בעבר וזיעזעו לא אחת את קהיליית המשפטנים.

נוסף לכך - יש תרומה עקיפה של קציני משטרה וחוקריה, אשר מסיתים את הנחקרים, במיוחד בפשיעה בחמורה, נגד עורכי הדין בנוסח: למה אתה צריך עורך דין, הוא ימכור אותך, הוא מעוניין רק בכסף, הוא לא יועיל ולא יציל אותך. הציטוטים האלה אינם שייכים לתסריטי קולנוע - אלא לקוחים מפי הנחקרים עצמם, ובחלקם מופיעים אף בתמלילי "האזנות הסתר" - שהגיעו לידי הסניגורים.

אבל המפתיע בדבר הוא - שאותם קציני משטרה וחוקריה, כאשר נקלעים לצרה, או מואשמים בעבירות פליליות, למי הם רצים ראשונים לעזרה, לאותם עורכי דין ופרקליטים שרק לפני זמן קצר המליצו לעבריינים - להתפטר מהם.

על-רקע זה יש להבין, את חייו ופועלו המשפטי של עו"ד פלילי - במיוחד בתחום הפשע הכבד. עו"ד פלילי, העוסק בתחום העבריינות הכבדה, לא רק שמהלך על חבל דק, הוא לפעמים במודע או בלא מודע, עובר ברגל אחת את הקו - בין המותר והאסור בהגינו בחירוף נפש על הקליינט שלו.

עו"ד פלילי מן הזן המוזכר לעיל, יודע ושומע עובדות, סיפורים, מעשים, ראיות, מסמכים, ששערות אזרח הגון היו סומרות או הופכות ללבנות בין לילה.

הקוד האתי של חסינות עו"ד לקוח - מגן על שני הצדדים, אבל לגבי העורך-הדין יש בו לפעמים ייסורי מצפון והתלבטויות קשות, בינו לבין עצמו כלפי בית המשפט, האתיקה המקצועית, שלטון החוק - והתחייבויותיו כאזרח כלפי החברה והמדינה.

אי לכך, יש הרבה עורכי-דין שמתרחקים מהמשפט הפלילי הכבד, למרות הזוהר כביכול פרסום, כותרות, משפטים מתוקשרים ושכ"ט מכובד.

יש איזה הילה מסתורית שמלווה את ארגוני הפשע ואת המייצגים אותה, ועורכי הדין לפעמים משתזפים באור הזרקורים - עד ששוכחים את עצמם, את ייעודם, תפקידם ומעמדם.

יש לציין כי גם בתי המשפט, לא מתוך רוע לב, אבל בעקיפין, מקשים על חיי הפליליסטים, בהתנהגותם, הערותיהם ושפת גופם הסולדת מהקליינט וממיצגו בבית המשפט, דבר שלא תורם לאווירה ולביטחונו של עורך הדין.

רצח עו"ד יורם חכם מתברר מהתקשורת כרצח ידוע מראש. מידע מודיעיני היה בידי שב"ס, בידי המשטרה, בנוסף ל"חלמאות" בתפקיד העברת המידע במחשב המשטרתי, שלא הגיע למקום הנכון ואולי בזמן הלא נכון.

יתכן - ואפשר היה למנוע את הרצח, אם שני הצדדים היו פועלים יותר בצורה נמרצת, מחושבת תוך נקיטת אמצעי זהירות קפדניים.
אם יתברר, שאכן, ידוע היה מי יכול לבצע המעשה האכזרי הזה ולא עשו מאמץ לסכלו, במשטרה, בשב"ס, זה חמור ומדאיג.

פגיעה בשופט, סנגור, תובע, או קצין משטרה, היא פגיעה וערעור שלטון החוק. אסור שזה יקרה ואסור שזה ימשך.

אין חדש בכך, שזילות חיי אדם, הגיע לדרגה מדאיגה. נוער יוצא לבלות ונמצא בסכנת חיים, מפגיעות סכין, יריות, תאונות. ובשל מה - ועל מה? על פלאפון אלחוטי, דיבור תמים עם בחורה, התקלות מקרית ברחבת הריקודים, חשד להעלבת הבחורה, או חשד לניסיון להתחיל איתה, הם מניעים מספיקים לפציעה או רצח.

מדובר בעולם עוין, אכזר שחיי אדם לא נחשבים כערך עליון. מה חבל - מה לא עשינו טוב שהגענו למצב כזה חברתי מוסרי נמוך ומדאיג.

ההיסטוריה של הפשע והעולם התחתון בכל הארצות, מלמדת שהיו תקופות בהן היו "קודים" - או "נוהלי התנהגות", לפיהן אין פוגעים בשוטרים, בעורכי דין, שופטים ומשפחת העבריין. כך זה היה באנגליה, כשהשוטרים התהלכו ללא נשק, כך היה הקוד "במאפיה" שלא פוגעים בעורכי דין, במשפחות וכך גם היה אצלנו.

הדברים השתנו לרעה, ניתן להזמין "חיסול" במחיר מציאה - מפחיד ומדאיג. במדינה שבה נרצח ראש ממשלה, על-רקע פוליטי אידיאולוגי ובעבר נפגעו ואיומו לא פעם פוליטיקאים על-רקע דעותיהם - לא פלא שגם הגיעו לשופטים. אם הרצח של השופט עדי אזר ז"ל, היה על-רקע עבודתו כשופט או פסיקותיו - זה היה בהחלט חציית כמה קווים אדומים, בנוסח איטליה או דרום אמריקה - אך התברר כי הרקע והמניע הוא אחר, אישי פרטי של המתכנן, שגם היה מודע כי מדובר בשופט ובאיש ציבור על כל השלכות המעשה השפל, וכי השופט מייצג את מערכת המשפט ואכיפת החוק - ובאלה הוא רצה לפגוע.

חששותי לעתיד נובעים מכך, שיש סכנה בסבירות גבוהה ששופט יפגע, חס וחלילה בשל היותו שופט ופסיקותיו. שופטים בתחומים רגישים במיוחד, כמו מעמד אישי, פלילי ואפילו אזרחי בו נחתכים גורלות של חיים, חברות, עסקים וכספים במיליונים - טעונים במתחים רבים ויש בקבוצות אלה אנשים עם פתיל קצר, ללא בקרה ולפעמים אף פסיכופטים ואסור לזלזל בנושא.

בעבר כבר אוימו והותקפו שופטים, באולמות בית המשפט ואף בבתיהם. לבנת חבלה, נמצאה ליד דלתה של שופטת מחוזית, מעטפה עם קליעי אקדח נשלחה בדואר, שופטת הותקפה באולם בית המשפט, נאשמים ומורשעים כולל משפחותיהם השתוללו באולמות ואף ניסו לתקוף את השופטים - כך שהסימנים היו באוויר.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט ברק היה מלווה במאבטח צמוד - הפגנות פרועות בפני בית המשפט העליון ואיומים על שופטיו - היו בעבר - וזאת תמונה די עגומה ומתסכלת לשלטון החוק. לתופעה הזו יש להוסיף גם את האלימות כלפי עורכי-דין כגון: תקיפה פיזית במשרדים, שריפת משרדים, פגיעה חמורה בעורכי-דין בבית הכלא עם סכיני גילוח, ניסיון לרצוח עורך-דין על-ידי הצתתו, יריות על עורך-דין לעבר מכוניתו, ורצח של עורך-דין בפתח-תקוה על-ידי לקוח לשעבר לפני מספר שנים.

לא לאבד פרופורציות

עם זאת אסור לאבד פרופורציות ובמיוחד אסור לאבד עשתונות, כמו שעשו כמה פרשנים אנשי ציבור ואפילו ח"כים מכובדים, שכבר הודיעו על התמוטטות שלטון החוק ופגיעה עמוקה במערכת השפיטה - רבותי לא להגזים.

רצח ראש ממשלה, על-רקע פוליטי ואידיאולוגי - הוא קשה טראומטי - אך אין בו כדי למוטט את הדמוקרטיה והחברה ואת שב"כ, הממונה על בטחונה.

רצח נשיאים בארה"ב - לא חיסל את הדמוקרטיה שם, החל מרצח לינקולן, עבור לרצח קנדי, אחיו הסנטור, וניסיון לרצח של הנשיא רייגן - אולי להפך הוא חיזק וחישל את החברה ואת יסודות הדמוקרטיה שידעה להתגבר ולצאת מן הטראומה.

גם אצלנו - אין סכנה להתמוטטות שלטון החוק ולא התדרדרות תהומה, ולא סיציליה ולא סדום ועמורה. למרות המכה והטראומה - הגופים ימשיכו לתפקד, ילמדו לקחים ויקרינו ביטחון ושלטון גם לעתיד. נכון, שרצח שופט כשייך למערכת השפיטה הוא מעשה נפשע ובעל תהודה ציבורית מובנת.

בהזדמנות טרגית זו - כדאי להזכיר, כי יש הרגשה לא נוחה בשנים האחרונות, ליחס שמוקרן גם מבתי המשפט בקשר לזלזול בחיי אדם או למשקל הלא גבוה שניתן לו במספר מקרים. כאשר מספר תאונות הדרכים עולה למספרים מבהילים, יותר מאשר נפגעים מהאינטיפאדה מלחמות או פיגועים - והעונשים על הריגה ועל תאונות עם נפגעים קשים ומתים, מסתיימים בעונשים מגוחכים של עבודות שירות, ופסילה קצרה של רישיון - זה מקרין לא חיובית על החברה.

כאשר, אנשים סתם בריונים, רוצחים ושודדים, מקבלים עונשים יחסית קלים - כאשר רוצחים ואנשים אכזריים, יוצאים לחופשות כעבור 5-7 שנים, זה פגום זה מזלזל ומוזיל את ערך החיים וערך הנפגעים ומשפחותיהם.

יש לחוקק חוקים שימנעו - את הקלות שבה עבריינים כבדים יוצאים לחופשות וחלקם נעלמים בארץ ובחו"ל. יש לעגן בחוק שמאסר עולם על רצח יהיה לא פחות מ-25-30 שנה, כולל חנינות ולא יוצאו לחופשות לפני ריצוי עונש של 2/3 מהתקופה, אם בכלל, וגם אז במקרים שיוחלט על-ידי וועדה. יש לעגן בחוק - את מעמדם של הנפגעים ומשפחותיהם שיהיה להם מה לומר במקרה של חנינה וחופשות, לכן הצעתי, במקום להיבהל ולהיכנס לפאניקה מיותרת - לנצל את המקרים האחרונים לחיזוק המערכת וחיזוק שלטון החוק בכל הפרמטרים וברוח הדברים שפרטתי לעיל - ונקווה לימים טובים יותר.

מי שמעוניין לדעת ולהרגיש את חיו של עורך דין פלילי - יקרא את מאמרו של עו"ד אביגדור פלדמן במוסף שבת של מעריב מיום 13.6.08 - מומלץ.

הערות לסיום

1. "מראית פני הצדק" - קיבלה מכה קשה עם פרסום המסמכים על הרכב השופטים של הנשיא קצב שהכינו את ביטול "הסכם הטיעון", לרבות ענישה עוד לפני תחילת המשפט.

2. הדבר הוא חריג, לא מקובל ולא מוסיף כבוד למערכת המשפט, אשר מצטיירת וחייבת להיות אובייקטיבית ומעשית ומקצועית. הצדק צריך גם להיעשות - הפעם זה לא עבד.

3. בפרשת קצב - השופטים חרגו הושלו וגרמו נזק לאמון הציבור בשופטים ובמערכת.

4. המשפט של קצב לא התחיל והוא לא מתחיל עד אשר הנאשם מתייצב בבית המשפט ומודיע שהוא מסכים "להסדר הטיעון" ולאחר שניתנת הכרעת דין עפ"י כתב האישום שהוסכם עליו.

5. המעשה של השופטים לא מקובל. כל הפרשנים שניסו לגמד את המקרה ולמצוא הסברים מלומדים, שההרכב התכונן, בדק פסיקה ואין בכך פגם, לא עובד ולא מבוסס משפטית והגיונית.

6. אחרי שהנאשם מודה ויש הכרעת דין, נשאר מספיק זמן להתכונן ולהחליט. המהירות כאן - הייתה מן השטן.

7. התוצאה - ההרכב הספציפי - פסול. קצב זכה בנקודות זכות בציבור ומערכת המשפט במינוס.