בחירות האמצע (יום ג', 6.11.18) הן על הרבה דברים: ביטוח בריאות, הגירה, הכלכלה, מאבקי כוח. ומעל לכל, הן על אופיה של ארה"ב, יש בהן משקל רב לדעתם של המצביעים על
דונלד טראמפ – ולכן הן שונות מכל מערכת בחירות אחרת בעבר הקרוב, כותב דן בלץ בוושינגטון פוסט.
שאלת ערכיה של ארה"ב היא זו שיצרה את מה שניתן לראות ברחבי ארה"ב בשבועות ובחודשים האחרונים. זה מה שהוביל לתרומות כספיות ולהתנדבות חסרי תקדים. זה מה שגרם למספר שיא של מצביעים להגיע לקלפיות כבר בהצבעה המוקדמת. כל אלו הופכים את הבחירות היום לאירוע של פעם בדור, טוען בלץ.
ארה"ב היא מדינה מפולגת, והפילוג בה מעמיק תחת הנשיא הנוכחי. העוינות הבין-מפלגתית עלתה. הפערים בין ארה"ב העירונית והכפרית התרחבו. גברים ונשים, לעיתים נשואים, חלוקים בדעותיהם לגבי טראמפ. החינוך הפך לקו חזית המבחין בין מי שיש לו ומי שאין לו תואר אקדמי.
אחד הדברים היפים בפוליטיקה האמריקנית הוא המגוון שלה, סבור בנץ – בין אזור לאיזור, בין מדינה למדינה, אפילו בתוך המדינה. לכל אחד מהם יש ההיסטוריה שלו, העדיפויות שלו, התרבות שלו, המועמדים שלו. בחירות אמצע הן אוסף של נקודות היוצרות יחדיו את התמונה הפוליטית המלאה של ארה"ב.
אמריקנים רבים מרוצים ממה שטראמפ עשה או ניסה לעשות כדי לזעזע את הסטטוס-קוו הפוליטי, שגרם לרבים מהם לחוש כאאוטסיידרים. הם רואים את מתנגדיו כפי שהוא מתאר אותם: אויבים שלו ושל המדינה. במקביל, עוררה נשיאותו של טראמפ תגובת נגד רבת עוצמה, המורגשת בימים שערב הבחירות יותר מאשר אי-פעם מאז נבחר. כהונתו היא תקופה של זעם פוליטי; הבחירות היום הן התנגשות בין ערכים אלו.
כפי שהדברים נראים ערב פתיחת הקלפיות, הדמוקרטים צפויים לזכות ברוב בבית הנבחרים ולנצח בשורה של מירוצים לתפקיד המושל ולבתי מחוקקים של המדינות. מנגד, הרפובליקנים צפויים לשמור על הרוב בסנאט. כדאי לזכור שסקרים טעו בעבר, מציין בלץ, והבחירות עשויות להניב תוצאות שיתגברו על המכשולים המבניים הניצבים בפני מפלגת המיעוט (הדמוקרטים). לעומת זאת, חוזק הכלכלה צפוי לסייע לרפובליקנים. בבחירות האמצע של 1982, 1994, 2006 ו-2010 המפלגה ששלטה בבית הלבן ספגה מכות רציניות, אבל הרקע היה שונה מאשר כיום.
ב-1982 סבלה ארה"ב ממיתון כבד, עם אבטלה של 10% בחודש ספטמבר. הדמוקרטים הוסיפו למעלה מ-20 מושבים בבית הנבחרים, שמרו על הרוב הסנאט והקשו מאוד על הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן. בשנת 1994 הובילו הכעס על הממשלה, שערוריות שחיתות בבית הנבחרים וטעויות חקיקתיות של
ביל קלינטון לניצחון רפובליקני בבית הנבחרים. ב-2006 הדגש היה על שלום ומלחמה, בעיקר המלחמה בעירק, יחד עם הירידה באמון בנשיא
ג'ורג' בוש הבן והטיפול הכושל בהוריקן "קתרינה". השילוב עלה לרפובליקנים ברוב בבית הנבחרים. ואילו ב-2010 סבל ממשל אובמה מן ההתאוששות האיטית מהמיתון ומהמחלוקת הקשה על אובמהקר.
הבחירות של היום הן סיפור אחר לחלוטין – סבור בלץ. הכלכלה נמצאת במצב מצוין, אבל רוב האמריקנים מודאגים מהסגנון, ההתנהגות והאישיות של הנשיא. הקמפיין לא היה על הכלכלה; למעשה הוא לא היה על שום דבר. טראמפ חזר להפיץ פחד ופלגנות סביב ההגירה, במיוחד ביחס לשיירת מהגרים המצויה מאות ק"מ מדרום לגבול ארה"ב. הוא כמעט ולא דיבר על החדשות הטובות בתחום הכלכלה. זו הסיבה לכך שרבים מן המצביעים אינם בוחנים את כיסם הפרטי ואת הקלות המס, אלא מחליטים האם המדינה זקוקה לשינוי.
התוצאות עשויות להיות מפתיעות. בחירות עושות את זה לפעמים. הן עשויות לשנות את מאזן הכוחות בוושינגטון, או להותיר את הדמוקרטים תוהים שוב היכן טעו. הן יספקו תשובה חלקית לשאלה מהי דמותה של ארה"ב ומה היא אמורה להיות. תשובה מובהקת יותר תינתן מאוחר יותר. החל ממחר, כולם יעסקו בקמפיין הבא: בשנת 2020.
