אֶלָה רחמים זוכרת את הרגע בו נודע לה שבריטניה החליטה לפרוש מן האיחוד האירופי. במקום לכבות את הטלוויזיה וללכת לישון, היא נכנסה לאתר של ממשלת פורטוגל. החיפוש שהחל באותו לילה הוביל את רחמים, רופאת ילדים מלונדון, אל סף קבלת אזרחות פורטוגזית. הקשר היחיד שלה למדינה: אבות-אבותיה גורשו ממנה לפני 500 שנה.

אקונומיסט מסביר, כי בשנת 2015 – שנה לפני משאל העם על הברקזיט – אישרו ספרד ופורטוגל חוקים המאפשרים ליהודים בעלי שורשים מקומיים לבקש אזרחות שלהן. מאחורי החוקים עמדה מחווה של בקשת מחילה על גירוש היהודים בשנות ה-90 של המאה ה-15 ביוזמת האינקוויזיציה הספרדית. בלא להתכוון לכך, הן הציעו חבל הצלה ליהודי בריטניה התומכים בהישארות באיחוד. "אני רוצה להיות אירופית ואני רוצה שילדי יהיו אירופיים", אומרת רחמים, אם לשלושה. היא ביקשה אזרחות גם עבורם; המחיר לכל המשפחה: 10,000 ליש"ט.

ידידתה, פראן ליי, הלכה בעקבותיה. "אני רוצה להוכיח לילדי, שחופש התנועה הוא החשוב לנו ביותר כבני אדם". 420 יהודים בריטים כבר קיבלו אזרחות פורטוגזית; בספרד הכללים נוקשים יותר ולכן המספר נמוך יותר. הפונים נדרשים להוכיח שורשים ספרדיים לפחות עד המאה ה-18, כאשר יוצאי חצי האי האיברי החלו להגיע לאנגליה. הגניאולוג דייוויד מנדוזה אומר שזה לא קשה במיוחד, כי לבתי הכנסת הספרדיים במדינה יש ארכיונים מצוינים. איש אינו יודע לכמה מ-280,000 יהודי בריטניה יש שורשים ספרדיים; מנדוזה מעריך שמדובר ברבבות.

חלק מהיהודים המעוניינים באזרחות אירופית חילופית, מציינים את האנטישמיות הגואה בבריטניה כסיבה למהלך. רחמים סבורה, שהברקזיט גרם לעלייתה אל פני השטח של גזענות שבעבעה מתחתיו. הממשלה בודקת האם מפלגת הלייבור מפלה יהודים במתכוון; מנהיגי הקהילה גינו לאחרונה את המפלגה, באומרם שהיא נסוגה לאחור מהצעדים נגד האנטישמיות, שממילא היו חלקיים בלבד.

קבוצות של יהודים פורטוגזיים אומרות, כי בארצם האווירה ידידותית יותר. הקהילה היהודית בעיר פורטו טוענת שאין בה אנטישמיות, ושהיא אולי "המקום הבטוח ביותר ליהודים באירופה". מנדוזה אינו מאושר מהתבטאויות כאלו, שלדעתו הן היסטורית-משהו, וטוען שהן עלולות לעורר – שלא במתכוון – את הטענה לפיה היהודים הם נוודים חסרי שורשים. רוב היהודים המבקשים אזרחות פורטוגזית או ספרדים באים ממדינות כמו ונצואלה וטורקיה, שם האקלים הפוליטי שונה לחלוטין מאשר בבריטניה. "העולם כולו משונה כרגע, אבל מאז ימיו של אוליבר קרומוול – אנגליה הייתה מקום טוב ליהודים ליות בו", הוא אומר.