פרשת טלנסקי: לא נחצה הגבול בין האתי לפלילי

בית המשפט אומר על משה טלנסקי, כי הוא "עד שנוי במחלוקת. חלק מהדברים שאמר הוכחו כנכונים, אך דברים אחרים אינם נכונים ואף כוזבים. חלק מהדברים מוטעים, מבולבלים, ולעיתים מונעים מחששות, אינטרסים, שיכחה והתחכמות". מצד אחד מציין בית המשפט שטלנסקי הכחיש שנתן לאולמרט סכומים גדולים שכן נתן, ומצד שני - שהמציא סיפורים על הלוואות שנתן לאולמרט.

מסקנתו של בית המשפט היא, ש"לפנינו אדם מורכב שנתן עדות מורכבת, המציבה קושי לא מבוטל להסתמך עליה, מה גם שחלק ניכר מהאירועים - והם רבים - התרחשו לפני שנים וקשה לזוכרם במלואם ולפרטיהם. לפיכך יש לבחון בזהירות את דבריו בכל נושא ונושא". השופטים מעירים, כי ההגנה הגזימה כאשר כינתה את טלנסקי "שקרן" בסיכומיה.

בית המשפט קובע, כי אולמרט קיבל מטלנסקי את הכספים הבאים: 2,500 דולר בבחירות לראשות עיריית ירושלים ב-1993; ביולי 1997 העביר 140,000 שקל לחשבונו הפרטי של אולמרט, ולא ניתן לשלול שהכסף שימש לכסות את הוצאותיו של אולמרט במשפט חשבוניות הליכוד; טלנסקי העמיד בטוחה של 380,000 דולר לכיסוי חובותיו של אולמרט בבחירות בירושלים ב-1998, אשר חולטה בידי הבנק והכסף לא הוחזר לו; 150,000 דולר לפריימריז בליכוד ב-1999; עוד 30,000 דולר ב-2002 לכיסוי הגרעונות מהפריימריז; מזומנים של מאות ואלפי דולרים ל"דמי כיס" בנסיעותיו של אולמרט לחו"ל כשר התמ"ת; 4,717 דולר למימון שהייתו במלון בוושינגטון באוקטובר 2005; סכום של 15,000 דולר במזומן בנובמבר 2005. מחמת הספק נקבע, כי לא הוכח שטלנסקי העניק לאולמרט עוד 72,500 דולר במזומן בדצמבר 2003. בסך-הכל העביר טלנסקי לאולמרט כ-600,000 דולר ועוד 140,000 שקל.


המלצות ופתיחת דלתות


בית המשפט קובע, כי אולמרט פעל לסייע לטלנסקי. הוא כתב המלצה על פרויקט לפיתוח מיני-בר לבתי מלון בו היה מעורב, וכך סייע לו לפתוח דלתות אצל שלדון אדלסון ויצחק תשובה. אולמרט גם קישר בין טלנסקי לבין איש הנדל"ן האמריקני רונלד ארנל. אולמרט טען, כי נהג כך גם בעשרות מקרים אחרים. על כך אומר בית המשפט, כי אין ספק שהתנהגותו של אולמרט הייתה פסולה, וכי הוא היה חייב להימנע מכל פעולה עבור טלנסקי.

"כתיבה של מכתבי המלצה עבור גורמים פרטיים-עסקיים על-ידי שר בממשלה אינה דבר של מה בכך ואינה מובנת מאליה", אומרים השופטים. "לא כל עסק ישראלי יכול לקבל המלצה משר התמ"ת... [ההמלצה] חייבת להינתן על בסיס מקצועי וענייני בלבד, לאותם עסקים ישראלים שאכן ראויים וזכאים לקבל המלצה כזו. הענקתה של ההמלצה לחברה השייכת לאדם מקורב לשר, מעניקה לה למעשה עדיפות ויתרון (שעשוי להיתרגם לרווח כספי ואחר) על פני חברות שאינן מקורבות, שלא זכו להמלצה דומה".

עם זאת, למרות הקביעה שאולמרט פעל בניגוד עניינים, מגיע בית המשפט למסקנה שאין להרשיעו בגין התנהגות זו. לדברי השופטים, לא הוכחה במקרה זה פגיעה ממשית וחמורה בשלושת העקרונות המוגנים על-ידי עבירת הפרת האמונים: אמון הציבור בעובדי הציבור או בטוהר המידות שלהם או בתקינות פעילותם. לדברי בית המשפט, במקרה זה לא נחצה הגבול שבין המישור האתי והמשמעתי לבין המישור הפלילי.