שם אחד ריחף מעל היום הראשון לעדותה של
שולה זקן בפרשת רשות המיסים, שמו של אדם שאין כלפיו כל טענה בפרשה זו:
אהוד אולמרט. היה מעניין מאוד לשים לב למה שאמרה עליו מי שהייתה עוזרתו הקרובה במשך למעלה מ-30 שנה, והיה מעניין עוד יותר לשים לב למה שלא אמרה.
זקן אמרה שאולמרט היה "מפעל חייה", שהיה לה כמו "אבא שני", שאולמרט קדם מבחינה כרונולוגית וגם מבחינת חשיבות לבעלה וילדיה. היא סיפרה שהעלבון הנורא ביותר שספגה היה כאשר אמרו לה החוקרים שאולמרט מאוכזב ממנה. "הייתי בשבילו כמו בת", אמרה, ובנקודה מסוימת הרחיקה לכת עד כדי קביעה שהיא ואולמרט היו כמו פה אחד. שמו של אולמרט לא בא רק בצד הרגשי והעובדתי, אלא גם כנימוק הגנה מרכזי: לעולם לא הייתי עושה דבר שיפגע באולמרט; לכן, לעולם לא הייתי מתערבת במינויים, לעולם לא הייתי מונעת מאנשים להיפגש איתו - ומכאן שאין שחר לטענות כאילו עשיתי זאת.
הנאמנות הזו נראית, במבט מהצד, קצת מוגזמת; באיזשהו מקום היא עולה על הנאמנות שבין בני זוג. זקן אסירת תודה לאולמרט, שבגיל צעיר מאוד נתן לה הזדמנות פז, ולאורך השנים איפשר לה להתקדם ולהגיע לעמדת השפעה מהבכירות בארץ. אך האם הכרת הטוב הזו, שהיא בהחלט תכונה חיובית, אינה עולה על גדותיה? ואולי יש פה סוג של זהות אינטרסים, גם ובעיקר על-רקע פרשת
הולילנד שצילה הכבד מרחף מעל?
כדאי לזכור, שזקן נטלה הימור כבד מאוד כאשר נמנעה מלהעיד במשפטם שלה ושל אולמרט בפרשות ראשונטורס וטלנסקי. באותן פרשות טען אולמרט, גם אם בחצי-פה, שייתכן שזקן נושאת באחריות לליקויים שהתגלו: היא טיפלה, לצד רייצ'ל רז-
ריסבי, בנסיעות שיצרו את העודפים העצומים; היא טיפלה, לצד
אורי מסר, בכספים שהעביר משה טלנסקי. היה זה גם אולמרט שסיבך אותה באישום בהאזנות סתר, כאשר אמר במשטרה שלא ידע שזקן מאזינה לשיחותיו; ניסיונותיו להציג במשפט גירסה הפוכה היו צולעים.
ובכל זאת, זקן לא עלתה להגן על עצמה - צעד שבתי משפט נוטים לפרשו כחיזוק לראיות התביעה. מתוך הנאמנות לאולמרט, היא מצאה את עצמה במילכוד. אם תאשר את דבריו על הנסיעות וטלנסקי - תסבך את עצמה. אם תכחיש אותם - תסבך אותו. לפיכך היא העדיפה לשתוק. אולמרט מצידו יעיד בשבוע הבא מטעם ההגנה במשפטה של זקן והוא עשוי להיות עד מפתח. האם זהו ההסבר לכך שהנאמנות נותרה בעינה?
או שבעצם היא לא בדיוק נותרה בעינה. אוזן חדה יכלה להבחין, שזקן דיברה על אולמרט ויחסה כלפיו בזמן עבר, כאשר תיארה את מעשיה בעת שעבדה לצידו. היא לא אמרה מילה וחצי מילה על המצב כיום. היה זה הבדל בולט מאוד לעומת המחמאות שהרעיפה על
ג'קי מצא, למרות שעדותו תרמה רבות להעמדתה לדין. "אני אוהבת אותו עד היום", אמרה שוב ושוב, תוך שהיא מוסיפה גם את הערצתה למי שבנה את עצמו - כמוהו - בעשר אצבעותיו. אולמרט לא זכה לאף מחמאה עכשווית, פרט לכך שזקן אמרה שהיא סברה (שוב: בזמן עבר) שמדינת ישראל הייתה ראויה שינהיג אותה.
טענת הגנה מרכזית שנייה, ואולי בעצם הראשונה, של זקן אומרת בפשטות:
יורם קארשי שיקר. זקן אמרה שוב ושוב, כי דבריו של אחיה בדבר ההשפעה הרבה שיש לו בלשכת שר האוצר ולאחר מכן בלשכת ראש הממשלה, היו התרברבות חסרת שחר. זקן הסבירה, שהדברים לא ייתכנו משתי סיבות: ראשית משום שהיא לא נתנה לאיש להתערב בעבודתה כדי שלא לפגוע באולמרט, ושנית - מפני שאולמרט לא נתן (בצדק, לדבריה) כל אמון בקארשי.
ההסבר הזה יכול להיות הגיוני, אך יש לו גם נקודת תורפה. האם ייתכן, שקארשי אמר דברי רהב אלו לעוד ועוד אנשים לאורך עוד ועוד חודשים, וזקן לא שמעה על כך? האם איש לא אמר לה משהו כמו "וואו, איך סידרת ליורם להיכנס לישיבת ממשלה" (כפי שסיפר קארשי)? האם אף אחד מיועציו של אולמרט לא שמע כיצד אחיה של הרל"שית - שהיא עצמה אמרה שהיה בן-בית בכל הלשכות בהן עבדה - אומר שהיא ממלאת את כל משאלותיו?
הצעות החוק האחרונות - פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית. האומנם?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
