השופט: יוסף ריבלין, סגן נשיא בית המשפט לתעבורה בירושלים

המועד: יום שלישי, 1.1.2013, שעה 12:00

הנושא: תיקים פליליים

זהו יום עמוס באולמו של השופט יוסף ריבלין, כמו רוב הימים בבתי המשפט לתעבורה: עשרות הקראות של כתבי אישום, ממש בסרט נע. ריבוי ההליכים עושה את שלו והצדדים, שנמצאים כאן שוב ושוב ושוב בתיקים דומים, כבר מתנהגים כמו במועדון - פשוטו כמשמעו.

זה מתחיל מהתובעת המשטרתית, אשר אינה טורחת לקום כאשר היא פונה לריבלין. את זה עוד אפשר לקבל; בכל זאת, קשה עד בלתי אפשרי לעמוד שעות רבות. אבל כיצד היא מרשה לעצמה ללעוס מסטיק בעוד היא מדברת עם ריבלין? אולי משום שהקלדנית, העתידה להיכנס משום מה רק קצת יותר מאוחר, עושה זאת גם היא - על הדוכן, לשמאלו של ריבלין. הסניגור מצידו עומד ליד הדוכן ומדבר עם ריבלין כאילו הם נמצאים במזנון.

ריבלין עצמו מקשיב לצדדים תוך כדי כתיבה. לא ברור האם הוא כותב בכתב-יד את הפרוטוקול בשל היעדרה הזמני של הקלדנית, או שמא הוא מתמצת את הטיעונים על הטופס הסטנדרטי המשמש את שופטי התעבורה. הוא כלל אינו מעיר ללועסות המסטיקים, וגם כאשר התובעת מנהלת שיחות ערניות עם סניגור זה או אחר, במרחק של שני מטרים ממנו, ריבלין לא מתערב.


"אני תמיד צודק, גם כשלא"


אחת השיחות הללו גורמת לתובעת שלא לשים לב לכך שריבלין עבר לתיק אחר, ואז מציעה שתקריא את גליון ההרשעות של הנאשם. ריבלין מגיב: "אני הפנמתי באוזן שיש לו הרבה הרשעות דומות, לכן אני לא כל כך מאמין לו". לנאשם יש 36 הרשעות דומות, האחרונה שבהן משנת 2006, אבל למרות זאת ריבלין אינו שולל את רשיונו. התובעת מתעוררת באיחור: "אדוני לא קבע פסילה על תנאי?", היא תוהה. ריבלין מסביר: "בגלל שהעבירה האחרונה ישנה והאופנוע ממילא הורד מהכביש", התובעת מודה שהוא צודק, וריבלין מעיר בהומור: "אני תמיד צודק, גם כשלא, את לא יודעת?".

בשעה בה ישבתי באולם לא היו אירועים יוצאי-דופן, פרט לתיק בו נדון הנאשם לחמישה ימי מאסר והוסכם שהוא יתחיל לרצות אותם בו במקום. מתברר, שבית המשפט לא ממש ערוך לכך. אחרי רגע של מבוכה אומר ריבלין, שהוא יבקש מאנשי המשמר להחזיק אצלם את הנאשם עד שתגיע ניידת לקחת אותו לכלא. הוא מרים את הטלפון ומבקש לשלוח איש משמר, "אבל ב-cool, אני מפחד כשבאים בריצה".

איש המשמר מתייצב בתוך כמה שניות והקלדנית (כן, כן) אומרת לו שהשופט הורה על חמישה ימי מאסר. כראוי, הוא מחכה לקבל הוראות רק מריבלין, המסביר לו: "הוא יושב אצלכם, צריך להזמין ניידת, יקחו אותו. זה בהסכמה, הוא לא יברח". איש המשמר לא בדיוק יודע מה לעשות עם הפיקדון הזה, וניכר בו שזה לא קרה לו בעבר ואף אחד לא הדריך אותו מה לעשות. לבסוף הוא משתכנע ולוקח איתו את הנאשם, אבל אחרי כמה דקות מופיע איש משמר אחר - כנראה בכיר יותר - ומברר אצל ריבלין מה בדיוק עליהם לעשות עם האסיר.


מוסיף אזהרה אבהית


בשעה טובה הקלדנית מופיעה ונוטלת פיקוד. האווירה המועדונית מגיעה לשיאה כאשר היא פונה לריבלין: "יאללה, אדוני יכתיב לי גזר דין". גם על לשון זו עובר ריבלין לסדר היום - הוכחה לכך שאין זו הפעם הראשונה בה הוא שומע התבטאויות מסוג זה. סניגור מבקש לדון כעת בעניינו של מרשו, הנמצא במעצר, והקלדנית משיבה: "בטח, העצור".

בתוך כל הסרט הנע הזה, ריבלין שם לב לעניינו של נאשם צעיר. הסניגור מבקש להסתפק בפסילה קצרה ובקנס המוסכם של 400 שקל ומסביר שמרשו סטודנט שעובד בעבודות סטודנטיאליות. "מה הוא לומד?", מתעניין ריבלין. לשמע התשובה - "תקשורת ויחסים בינלאומיים" - הוא שוב מפגין הומור: "כולם לומדים את זה. כנראה שאחרי שהבינו שמשפטים זה פאסה, כולם הולכים לתקשורת. אבל מה הם יעשו עם זה אחר כך?". הסניגור מצטרף לרוח הקלילה: "אולי אני אבקש מאדוני רק 200 שקל קנס, כי אחר כך לא תהיה לו עבודה". ריבלין מאשר את הסדר הטיעון - כמו ברוב התיקים שבהם דן - ומוסיף אזהרה אבהית: "נהיגה בפסילה זה מאסר".

כעת מתפנה ריבלין לנקות את השולחן מתיקיהם של הנאשמים שלא טרחו להתייצב. "צו ההבאה כמובן לא בוצע", הוא מעיר יותר מפעם אחת ומצביע בדרך אגב על מחדל משטרתי מתמשך, שהמדור היה עד לו באולמות נוספים. כל מה שריבלין יכול לעשות הוא להוציא צווי הבאה נוספים, ואגב כך לחשוף את העומס הבלתי-אפשרי המוטל עליו: התיקים הללו נקבעים לאוקטובר 2013.

ויכוח של ממש מתעורר - וגם שקט משתרר סוף-סוף - רק כאשר המשטרה מבקשת לעצור עד תום ההליכים אדם שנהג ללא רישיון על אופנוע, תוך שהוא מרכיב גם את אחיו. לטענתה, האיש נהג בשכרות ותחת השפעת סמים. ריבלין יוצא לרגע ללשכה וחוזר כאשר התיק בידו, והוא מתחיל לדפדף בו. הסניגור טוען שאין אינדיקציה לשימוש בסמים ושבתיקים דומים לא מבקשים בכלל מעצר עד תום ההליכים. ריבלין מגיב: "יש מסוכנות, לא צריך לחכות שמישהו יהרוג מישהו כדי להגיד שהוא מסוכן". הסניגור טוען שיש צורך בהחלטה שיפוטית שתשים קץ למעצרים כאלו, ריבלין מנסה להפסיק אותו כדי לכתוב החלטה, אך לבסוף אומר לצדדים לחזור מאוחר יותר.

השורה התחתונה: שופט יעיל מאוד, שהוותק הרב מסייע לו להתמודד עם הכמות העצומה של התיקים מבלי לפגוע בזכויות הנאשמים. את האווירה הבלתי-הולמת השוררת באולם יש להניח לפתחו, וכדאי להזכיר שבית המשפט חייב לשמור על כבודו בעיקר בפני הנאשמים. מי שרואה אווירה כזו, עלול להתרשם שממש לא נורא אם יעבור שוב על החוק.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 6.