פרשת עמנואל - האם זה ייגמר ב"קפד ראשו"

• "התאווה אויבת השכל" - (ר' שלמה אבן-גבירול).

• "מהו שקר? - אין זה אלא אמת במסיכה" - (לורד ביירון)

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998

מטרת החוק: לאסור הטרדה מינית, להגן על כבודו של אדם, על חירותו ופרטיותו ולקדם שוויון בין המינים.

מהי הטרדה מינית

סעיף 4 - לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו.

הטרדה מינית - היא אחת מאלה:
1. סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו, הוא בעל אופי מיני.
2. מעשים מגונים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, לרבות חשיפת הגוף ללא הסכמת הזולת.
3. הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, או התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותו של אדם, כאשר האדם אליו הן מופנות, הראה למטריד במילים או בהתנהגות ברורה כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות אלו.
הצעות או התייחסות כאמור, יחשבו כהטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד במילים או בהתנהגות שאינו מעוניין בהצעות או בהתייחסות במקרים הבאים:
א. קטון או חסר ישע, תוך ניצול יחסי מרות או תלות.
ב. מטופל במסגרת טיפול נפשי או רפואי.
ג. עובד במסגרת יחסי עבודה או אדם במסגרת שירות בכוחות הביטחון, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשרות.
4. התייחסות מבזה או משפילה ביחס למינו או מיניותו של אדם, לרבות נטייתו המינית.

למרות הפירוט הרשימה לא סגורה

למרות שהחוק על סעיפיו הוא מפורט למדי, הרי ברור שהמציאות היא רב-גונית יותר ויצירתית יותר מאשר החוק יכול לתאר או לשער.

בשלב זה נכנסת לתמונה "הפרשנות המשפטית", כלומר: לומדים דבר מתוך דבר, או מתוך לשון החוק, או מתוך מהלך החיים המקובל או מתקדימים והחלטות של בתי משפט בפסקי דין שדנים בסוגיית הטרדה מינית.

אחריות המעביד למניעת הטרדות

בכל מסגרת מאורגנת שיש בה מעל 25 עובדים, חייבים לפרסם תקנון בצורה בולטת נגד הטרדות מיניות ולמנות אדם אחראי שירכז את הנושא ויטפל בתלונות אם יהיו כאלה.

אין להבין מכך שאם יש פחות מ-25 עובדים, הנושא פרוץ. בהחלט לא - והחוק, על כל סעיפיו, חל באופן ברור גם אם מדובר באדם מול אדם.

טיפול בתלונות במסגרת הארגון/העסק, המעביד אחראי ואסור לו להשתיק את הפרשה.

העונש על הטרדה מינית - מאסר שנתיים; התנכלות - מאסר שלוש שנים; הטרדה והתנכלות - מאסר 4 שנים.

אי פרסום תקנון (ע"י המעסיק לפי החוק) - קנס של 13,000 שקל.

מה בין הטרדה מינית ל"פלירט" חוקי

כדי למנוע אי הבנות בנושא, החוק למניעת הטרדה מינית, לא בא לפגוע בחיזורים המקובלים בין המינים (פרחים, שירים, מתנות, הזמנות לאירועים וכו'), כל עוד הם נעשים בצורה נורמטיבית ולא פוגענית, אין בהם אלמנט ההטרדה ויש בהם לרוב ובעיקר אלמנט ההסכמה ההדדית.

הרומנטיקה עדיין חייה וקיימת

למרות המגבלות בחוק ובפרשנות שניתן לתת לסעיפים השונים, ולמרות הטענות ממגזרים שונים שהחוק מדכא את "החיזור והפלירטוט" - הדבר אינו נכון, לא מדויק ולא עומד במבחן המציאות.

נשים אסרטיביות ונשים חלשות

נשים אסרטיביות אינן זקוקות להגנת החוק, ברוב המקרים הן מסתדרות יפה לבד. אשה תקיפה ונמרצת יודעת להדוף חיזור שהופך להטרדה במהירות וביעילות.

נשים חלשות, נשים מפוחדות, שיאבדו מקום עבודה, אימהות חד-הוריות, הנלחמות על קיום יומיומי, לא יסתכנו בעובדן המשרה, בשל חיזור טורדני, בשל סכנת פיטורים ואובדן פרנסה. נשים צעירות שמתביישות לספר, כי יראו ויישמעו לא טוב ואולי לא יבינו אותן נכון, גם הן זקוקות להגנה.

מטרת החוק

להגן על האוכלוסיה החלשה המפוחדת הלחוצה, ולאפשר להם להתנהל בכבוד ובנעימים ללא פחדים ולחצים.

התנהגות אובססיבית

החוק לא מתייחס להתנהגות אובססיבית אלא בדרך של פרשנות או לימוד דבר, מתוך דבר. כאשר אדם מציע או מחזר אחר אשה וזו מסרבת, עליו להבין את הרמז, ולכך לא צריך חוק או סנקציה פלילית.

אבל כשהוא מתעקש, לא מרפה, חוזר ומטריד בטלפונים, מסרונים, מכתבים, צלצולים בלתי פוסקים וכולם בעלי אופי או כוונות מיניות ישירות או עקיפות, הדבר הופך להטרדה ולעבירה.

גם שימוש בכוח המשרה והמעמד היא עבירה. אדם מטריד, המנצל מעמדו, משרתו או קשריו להבטחות קידום, מציאת עבודה, כדי לקדם נושא מיני, יחשב כמטריד וכעבריין לפי החוק.

תלונות שווא וניצול החוק לנקמה

אסור להתעלם, מרוב התלהבות, גם מאספקט זה של המציאות.
כבר הוכח בעבר שהיו תלונות על-רקע מיני, של אונס, תקיפות, מעשים מגונים שהסתיימו בזיכויים ובהטלת כתם שווא על חפים, תוך פגיעה קשה בשמם, כבודם ומשפחתם.

היו מקרים קיצוניים של פגיעה עצמית כתוצאה מאשמות מיניות, בושה ופגיעה בכבוד והיו מקרים שהמוטרדים - ניצלו את המצב לקידום, לסחיטה של כספים, קניית שתיקה ותפקידים.

זהירות באשמות
המסקנה המיידית שבנושאים רגישים מעין אלה, יש להתנהל בזהירות רבה ובהתאפקות. לא כל הטרדה מחייבת טיפול משטרתי. יש מקרים קלים של חריגות, ניסיונות שווא שניתן לסגור בתוך הארגון, החברה, העסק, ע"י אזהרה, ע"י הרחקה, שינוי מקום העבודה ואפילו ע"י פיטורין. לפעמים, דרך זאת מומלצת כדי לשמור על כבוד הצדדים ובעיקר כבוד המוטרד, כמובן בהסכמתו.

במקרים חמורים יותר וקיצוניים, אסור לעבור לסדר היום ואסור להשתיק את הפרשה גם אם היא מובילה לאי נעימות, לחשיפה ולעוגמת נפש.

פרסום ציבורי או בכיר ב... מואשם/נחקר על...

לפעמים כשיש הצטברות של תלונות כנגד אותו אדם, אין מנוס מפרסום הפרשה ולפעמים גם שמו, שהרי הנוסח המעורפל של בכיר במערכת או בארגון, מטיל צל על עשרות אנשים חפים וגורם נזק ציבורי בלתי הפיך.

המלצה משפטית: אישה שמוטרדת אובססיבית או בתדירות, מומלץ שתקליט את המטריד. זאת ראייה משפטית וציבורית טובה וחזקה. זה קל לביצוע ושווה את המאמץ.

ההבדל בין הרשעה משפטית להרשעה תקשורתית

הרשעה משפטית דורשת עובדות, ראיות, הוכחות, מעבר לכל ספק. הרשעה בתקשורת דורשת שמועות, רכילות, עדויות שמיעה, סיפורים שמתהלכים בברנז'ה, מעבר לכל ביקורת.

הרשעה משפטית נגמרת בעונש. זיכוי משפטי נגמר בכותרת קטנה בעמוד זניח, אלא אם אתה סלבריטאי או בעל קשרים. הרשעה תקשורתית נגמרת תמיד בכתם ובעננה שלא נעלמים.

בפרשת עמנואל, למרות ההתנפלות התקשורתית המאסיבית, עדיין עומדת לו הזכות של "עיקרון חזקת החפות". יחד עם זאת, אסור להתעלם מהעננה הכבדה של הפרשה המרחפת מעל והוא צריך הרבה עזרה מה"אל", אשר מעוגן בשמו.

מסקנה

החוק למניעת הטרדה מינית, לא בא לפגוע ברומנטיקה, בחיזורים, באהבה ממבט ראשון או שני אלא לשים מגבלות חוקיות, חברתיות ומוסריות להתנהגות אנושית, תוך שמירה על כבוד האדם וחירותו, להחליט עם מי לצאת לארוחה ועם מי להתנשק.

אז מי שמתנהג כג'נטלמן או קצין וג'נטלמן אין לו מה לדאוג, אין לו מה להסתיר ואין לו מה להלין.

תזכרו תמיד את הפתגם הבא, רק שמדובר באהבה אמיתית:

• "מעולם לא כתבתי דבר הראוי לציון עד שהייתי מאוהב" - (לורד ביירון)

• "מה זאת אהבה? התרגשות, השמה בכף המאזנים האחת את כל אוצרות תבל ומלואה ובשנייה - את היצור האהוב לבדו" - (נפוליון בונפרטה)