אולי משהו השתנה בתחום העונש, כאשר נגזרו על הנשיא האנס, לפני שנתיים, שבע שנות מאסר על מעשה מין בכפייה. הנשיא לשעבר לא מודה והוא אחד ממיליונים שכופים (ולא מודים) יחסי מין על נשים, בכל הגילים, בכל מקום, בכל תרבות ומדינה, יחסי מין בכפייה עם מכות, השפלות, עם פציעות גוף ונפש שאין לקרבן האונס - שלפעמים היא תינוקת או ילדה קטנה - אפשרות להשתחרר מהחוויה הזו לכל ימי חייה. בהודו, אחת מהארצות בהן נפוץ האונס, מסביב ליממה - קיבלו בימים אלה ארבעה אנסים שאנסו בחורה אחת באוטובוס גזר דין מוות. אבל היצר שגורם לאונס לא נבהל מאמצעי הרתעה.
גם אם קרה המקרה החשוב הזה בישראל, שבו לא דאגו ל"כבודו" של הנשיא השקרן, אלא דאגו להושיב אותו במקום הראוי לו שאינו בית הנשיא - לא השתנה הרבה בצורת החשיבה של גברים מסוימים על נשים כמקור תענוג השייך ל"בעל הבית" (כלומר, לכל אדם ממין זכר!). לא חשוב מהו מעמדו הסוציו אקונומי או רמת השכלתו של הגבר - בסתר ליבו או בגלוי - לדעתו, נשים בהקשר של גופן, מיועדות לתענוגות הגבר ולא חשוב אם האישה רוצה את אותו הדבר מגבר מסוים, או לא. יש גברים שהחליטו שאישה רוצה, גם אם היא זועקת "לא", ולכן החלטות בית המשפט לטובת האישה בענייני אונס וספיחיו, תמיד יוציאו מגברים מסוימים מלמולי אי-הסכמה.
סיפורו של אונס אחד ממקרי האונס שזכו לתגובות רבות במדיה הוא מקרה של ילדה בת 13 וחצי שנאנסה בירושלים על-ידי ארבעה בני מיעוטים (גברים אוהבים אונס בחברותא). מפאת גילה של המתלוננת על אונס, עבור הציבור רוב הפרטים חסויים. אבל במהלך המשפט גלשו כמה פרטים על החקירות והעדויות, פרטים שתיארו חקירה ברוטלית של עורכי הדין והשופטים את הילדה התובעת.
מכתב ללבני מהדס שטייף להלן מכתבה של הדס שטייף (כתבת הפלילים של
גלי צה"ל) ל
ציפי לבני, שרת המשפטים בישראל, מתאריך 16 בספטמבר 2013:
"שרה נכבדה, בשבוע שעבר ארחת במשרדך, צעירה והוריה, לפגישה אישית. שמעת מפי הצעירה על האונס שעברה בהיותה רק בת שלוש עשרה וחצי. שמעת מה עבר עליה בעת שנאלצה להדגים, כן, להדגים! בפני שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, איך פגעו בה ארבעה פלסתינאים בעת שהייתה בדרכה הביתה ממחסום חיזמה. הורי הנערה הראו לך את הפרוטוקולים בהם אומר השופט לנערה 'תדגימי תדגימי' ועוד שורת שאלות מביכות בהן היה על הנערה להוכיח את האונס (בשל החיסיון אי-אפשר לפרט). ההורים הראו לך, השרה לבני, את עדויות הפרקליט והסנגורית שייצגה את הנערה בדיון. 'הנערה הדגימה בבית המשפט מה עשו בה הארבעה, היא התמודדה עם יחס עוין ושאלות מביכות'. השופט גולדברג קבע: 'לא הייתה הדגמה ולא היה אונס השופטים פעלו ללא רבב... וגם אם הייתה הדגמה הייתה קצרה ולא היה בה כדי לפגוע בנערה'...
"ראית השרה לבני, במו עיניך כי גזר הדין קובע שאחד הנערים הורשע באונס ואילו שלשת האחרים, בעסקת טיעון, גרמו לילדה 'רק' חבלות חמורות והחזיקו בנערה בעת שחברם אנס אותה. ראית אותה, השרה לבני, חיבקת אותה ובכית יחד איתה... כאבת את כאבה והבטחת שתוציאי הודעה לתקשורת (כי אינך יכולה לשנות פסיקתו של השופט גולדברג). הבטחת כי תוציאי הודעה לתקשורת שתבהיר מה אירע ותביא מרגוע לנפשה של הנערה, שחשה נאנסת ונרמסת בפעם השלישית בשל נוסח פסיקתו של השופט.
הבטחת ולא קיימת.
"העוזרת שלך, גברת לבני אמרה לי כי תכתבי כתיבה אישית על קיר הפייסבוק שלך. הנערה חיכתה וחיכתה והיא עדיין מחכה והבינה ממך, כי נאה דורש ולא נאה מקיים. וגרוע מכך: שאולי הדמעות של גברת ציפי לבני, בעת שאמרת לנערה כי היא גיבורה - היו דמעות תנין. הנערה שוב ספגה אכזבה מרה הפעם ממך השרה לבני.
"על החתום הדס שטייף".
בת של טייקון או שופט או ח"כ עכשיו תארו לכם כי בת שלוש עשרה וחצי, בת של טייקון, בת של חבר כנסת, או שופט, הייתה נאנסת על-ידי ארבעה פלשתינים. האם כך היה נראה המשפט? זה היה פסק הדין? השופטים היו מבקשים מבת הטייקון להדגים את הכוריאוגרפיה של האונס? לצערנו הייתה זו ילדה רגילה ובת של אנשים רגילים כאלה ממעמד "רגיל". וציפי לבני? אל מי היא מתחנפת בעת שהיא משקרת לנאנסת הצעירה ומבטיחה לה תמיכה נפשית וחברתית ולא מקיימת את ההבטחה? אלו אינטרסים עובדים אצלה נגד הנאנסת וגורמים לה להתעלם ממה שהיא בעצמה הציעה כעזרה? מה פגום אצל ציפי לבני? הלב, השכל? הרגש? הזיכרון? אם זה לא מישהו מהמפלגה, מה"חבורה", מקבוצת האינטרסנטים, אפשר לדבר סתם ואחר כך לצפצף?
תשפטו בעצמכם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
