|
|
[צילום: מסעדת Victor´s בהרצליה]
|
|
|
|
|
אני לא חושבת שהזכרתי את זה פעם, אבל המורעב שלי שומר כשרות, מפריד בשר וחלב ואין לו שום קשר עם פירות ים מכל זן שהוא. רבים יאמרו שמדובר בסידור נפלא, שכן את מרבית המנות שאני מזמינה, אני זוכה לאכול לבד. מה גם שקינוחים שווים במסעדה בשרית הם מנת חלקי בלבד. מצד שני, כואב לי לראות את המורעב מרייר, מבלי יכולת להתפנק על שלל המנות שתפריט לא כשר נוטה להציע. זו הסיבה שהחלטתי להזמין אותו למסעדה כשרה, כזאת עם חותמת של הרבנות, שסגורה בשבת וחושבת ששרימפס זה חולירע, או משהו בסגנון.
שיטוט קל באינטרנט גילה שישנן לא מעט מסעדות כשרות במתחם הרצליה פיתוח. הפור נפל על 'ויקטור'ס', מסעדה חדשה בת חצי שנה הקרויה על שם בעליה, ויקטור, שהוא צרפתי, ותיק בענף המסעדנות ואחרי מפגש עימו, אני מרשה לעצמי גם לומר שהוא אדם מקסים.
אמצע השבוע. השעה 20:00. המסעדה ריקה למחצה. קבוצה של תיירים צרפתים פוקדים את המקום ומנהלים שיחה שנשמעת לי כמו שירה. ויקטור מקבל את פניהם ב"בונסואר" וביחד עם התפאורה, אנחנו מרגישים קצת בחו"ל. בר מרהיב ורחב ומסביבו כסאות גבוהים מרופדי עור לבן, שולחנות חומים וכסאות שחורים, נישה מקסימה ובה ואזה ענקית עשירה בפרחים, מסך פלזמה גדול ופינת ישיבה ביתית משהו, למי שרוצה להישען בנחת. האווירה רומנטית להפליא ונטולת פלצנות, מה שתמיד מפחיד אותי כשאני שומעת את צמד המילים 'מסעדה צרפתית'.
אנחנו פותחים את התפריט האדום שהוגש לנו ומבקשים למנה ראשונה סלט עוף עם קריספי טורטיה (35 שקל) וחציל קלוי בטחינה (30 שקל). עוד לפני שאלה מגיעים, אנו מופתעים לקבל צלחות מאזטים המוגשות לכל סועד ומופתעים עוד יותר לגלות ששמץ צרפתיות לא דבק בהן: כרוב סגול במיונז, זיתים, סלק, טחינה, קישואים וסלט מלפפונים. את הכבוד הלאומי מציל בגט טרי ופריך.
כשהראשונות מגיעות, אנחנו כבר מתודלקים היטב מהמאזטים, אך מקדישים להן את הכבוד הראוי. מגדל סלט העוף כולל חתיכות עוף חמות ברוטב ברביקיו לצד מלפפון, עגבנייה וגזר טריים בתיבול עדין. מנת החציל הקלוי, גם היא לא מנה צרפתית טיפוסית, מוגשת עם הרבה מאוד טחינה.
למנה עיקרית המורעב לוקח סלמון ברוטב ברביקיו (65 ₪), נתח ורדרד ועסיסי, עורו קריספי ותוכו רך, המוגש לצד תפוחי אדמה חמימים. אני מזמינה מיקס גריל (160 שקל), כי אם כבר בשר, אז שיהיה בתנועה והרבה. המנה - שכללה נקניקיות מרגז פיקנטיות, קציצות בשר, סטייק פרגית בתיבול נפלא, כבד עוף וכנפיים - הפכה עד מהרה למנה זוגית. לצד המנות, השתעשענו עם שעועית ירוקה בשום, מנה שלדעת רבים אולי תהיה מלוחה מדי, אבל אוהבת מלח אנוכי. "אני קצת מרגיש כמו בארוחת שישי", אמר המורעב המרוקאי, או שמא נאמר, דרום-צרפתי. ואכן יש משהו ב'ויקטור'ס' ששומר על שיק צרפתי (בעיקר בעיצוב הפנים) לצד מנות ביתיות משודרגות.
למרבה האירוניה, במקום היחיד בו המורעב יכול היה לחפור בקינוח פרווה מוצלח, הוא כבר היה מלא עד אפס מקום. "אם אתה משלנו, בטח תרצה תה עם נענע", אומר לו ויקטור בחיבה של משתייכים לאותה עדה. אני מצטרפת להזמנה, על אף היותי מהעדה "האחרת" ואנחנו מקנחים את הערב בתה עם נענע, שמפיץ הרבה ריח בשולחן ועושה טוב לקיבה. ממש כמו בבית, רק קצת אחרת.
