ועדת הערר המחוזית של משרד הפנים במחוז מרכז קבעה (יום ג', 12.8.08) כי אין למינהל מקרקעי ישראל זכות "וטו" על קיום דיון ביתר בנייה, וכי ועדה מקומית לתכנון ובנייה רשאית לדון בבקשת היתר בניה גם בלי חתימתו, כאשר הוא מסרב לחתום בשל מחלוקת קניינית.
ההחלטה נוגעת לבקשה שהגיש אמנון מדובר ממושב גת רימון לאשר לו לבנות בית מגורים לבן ממשיך בנחלה במושב, שמדובר החזיק בה כחוכר לדורות. באפריל 2007 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון את הבקשה, אך התנתה זאת בחתימת מנהל מקרקעי ישראל.
החוכר פעל לקבל את חתימת המנהל, וגם הוועדה המקומית פנתה למנהל, אך בסופו של דבר השיב המנהל כי הואיל שהחוכר טוען שהזכויות החזויות שבידיו מקנות לו אפשרות לבנות יחידה נוספת בלי תשלום נוסף למנהל, יש צורך בשהות נוספת לבירור טענתו. כעבור כמה חודשים, ביקש החוכר מהוועדה המקומית לתת לו את היתר הנייה בלי חתימת המנהל. אבל הוועדה המקומית השיבה כי החליטה שלא לדון בבקשה. על החלטה זו הגיש האיש את הערר לוועדת העררים המחוזית
בסוף שנת 2007 התקיים דיון בוועדת הערר (ערר 496/07), באמצעות עורכי הדין דוד בסון ויהושע יצחקי ממשרד הרטבי-בורנשטיין-בסון ושות'. ועדת הערר התבקשה להורות לוועדה המקומית לקיים דיון בבקשה גם בלי חתימת המינהל, בדיוק כמו כל בעל זכויות אחר.
דין המינהל כדין בעלים אחר
בערר נטען כי דינו של מינהל מקרקעי ישראל כדינו של כל בעלים פרטי אחר, וכי תקנות התכנון והבניה, בקשה להיתר תנאיו ואגרות, התש"ל - 1970, לא העניקו למינהל זכות וטו לחסום כל דיון בהיתר בניה כאשר יש מחלוקת כלשהי בינו לבין החוכר בעניין קנייני כלשהו, ובסכומי כסף שלדעתו חייב לו החוכר.
העורר טען, על סמך תקדימים רבים מפסיקתן של ועדות ערר רבות, כי זוהי ההלכה המקובלת בפרשנותן של התקנות, וכי כל פרשנות אחרת אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם הנוהל התקין, והיא מהווה פרשנות שגויה של הוראות חוק התכנון והבניה ותקנותיו .
ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה, כי כאשר קיימת זכות חכירה ואף התכנון ראוי ותואם לתוכניות, והמחלוקת עם המינהל נעוצה בפרשנות החוזים הקנייניים, אין למינהל זכות "וטו" ויש לקיים דיון תכנוני בבקשה גם בלי חתימת המינהל. ועדת הערר אף קבעה כי תוך 30 יום מיום ההחלטה יוצא היתר בניה לעורר.
