"מטרות החוק לעידוד השקעות הון לא הושגו"

המחקר בחן את השפעת החוק לעידוד השקעות הון על הפריון בתעשיה בשנים 1999-1990, וכן את השפעת המענקים והטבות המס שניתנו למפעלי תעשיה קיימים על היקף ההשקעה והתעסוקה בהם.

נמצא כי הפריון של ההון שמקורו במענקי החוק לעידוד השקעות הון אינו נופל מזה של ההון שאינו מסובסד, ומכאן שהמענקים אינם מביאים לעיוות בהקצאת ההון במשק. מסקנה זו מתבססת על אמידת התוצר של כל מפעל באמצעות גורמי הייצור העומדים לרשותו - היקף כוח העבודה ואיכותו, מלאי ההון הפיזי, מלאי הון המחקר והפיתוח - ומשתני בקרה נוספים, בהם שיעור ההון המסובסד של המפעל.

באמידה נמצא שהתוצר של המפעלים אינו מושפע משיעור ההון המסובסד. מסקנת מחקר זה סותרת ממצאי מחקרים קודמים, שעל-פיהם החוק מעוֵות את הקצאת ההון במשק ביוצרו מלאי הון עודף במפעלי הפריפריה.

מרבית המענקים (85%) אשר ניתנו בשנות ה-90 (התקופה הנחקרת) נועדו להרחבת מפעלים קיימים. במחקר נמצא שמענקים אלו, וכן הטבות המס שניתנו למפעלים קיימים, לא תרמו תרומה מובהקת להגדלת התעסוקה וההשקעה יחסית למפעלים דומים שלא קיבלו סיוע. אמנם, הנתונים הפשוטים מלמדים כי מפעלים שקיבלו מענקי הרחבה השקיעו יותר, ואף הגדילו את מספר עובדיהם ביחס למפעלים דומים שלא קיבלו מענקים:

השוואה כזאת (במהלך השנים 1999-1995) עולה כי מענק הרחבה של 77 אלף דולרים (במחירי 1999) מלווה ביצירת משרה חדשה אחת (בעלת אורך חיים של לפחות 2.5 שנים) וכן בגידול ניכר בהיקף ההשקעות של המפעל; ואולם מהמחקר עולה כי אומדנים אלו מבטאים תרומה מופרזת של מענקי ההרחבה - הם מוטים כלפי מעלה; זאת משום שהם מתעלמים מהעובדה שמפעל הנתקל בהזדמנות השקעה רווחית ייטה לבקש (ולקבל) מענק הון ולהשקיע, ואילו מפעל שלא נתקל בהזדמנות כזאת לא יבקש מענק, לא יקבל, ולא ישקיע.

כדי להעריך נכונה את תרומתם של מענקי ההרחבה לגידול ההשקעה והתעסוקה, משווים החוקרים בין מפעלים קיימים הנבדלים בהסתברות שלהם לקבל מענקי הרחבה (או הטבות מס). הסתברות זו גדולה במיוחד אצל מפעלי הפריפריה ומפעלים עתירי יצוא. כך, לדוגמה, נערכה השוואה בין מפעלי מחוזות הצפון והדרום, הנהנים מהסתברות גבוהה לקבל מענק, לבין מפעלים דומים בשאר חלקי הארץ, שלהם הסתברות נמוכה לקבל מענק; כמו-כן, נערכה השוואה בין מפעלים עתירי יצוא למפעלים שאינם מייצאים הממוקמים באותו מחוז.

השוואות אלו ואחרות מלמדות שאין הבדל מובהק בין שתי הקבוצות בהיקף ההשקעות ובקצב גידולה של התעסוקה, ומכאן שעלייה של ההסתברות לקבלת הטבות להרחבה אינה מביאה להגדלת ההשקעות והתעסוקה של המפעלים. החוקרים מציינים, כי מסקנה זו מתייחסת למפעלים קיימים בלבד, וכי לא נבחנה השפעת החוק על בחירת המיקום של מפעלים חדשים.