משפחת שליט נחשפת, אנחנו חייבים להתרגש

הסיפור קורע הלב של משפחת שליט הוביל למצב אירוני קשה שבו הדרך להשגת לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות היא לתת לתקשורת להיכנס ולחטט במצוקה הנפשית הפרטית. הטירוף, הטלטלות, התקווה, הייאוש, הכן-עסקה-ולא-עסקה, מוצגים לראווה. משימתן העיקרית של יוצרות הסרט "משפחה בשבי" הייתה להשיג את אישור המשפחה. משם היציאה לדרך אומנם קשה ומורכבת, אך די בטוחה. משעה שמציבים מצלמה בקרביים של משפחה שנמצאת בלב הישראליות, יצר הסקרנות גועש, מטבע הדברים, והצופים מוכרחים להגיב. כך נרקמה מעין עסקה: ליוצרות יש בלעדיות טוטלית על מה שקורה בפנים, ולמשפחה יכולת להשאיר את הדיון על סדר היום, עם אמירה ברורה. זהו "win-win situation" כתוצר של טרגדיית "lose-lose situation".

למרות ההתעסקות התקשורתית הבלתי פוסקת בנושא, הסרט מצליח לספק כמה נקודות תצפית חדשות. למשל, מובאת בו חשיפה מעניינת של מאחורי הקלעים של קמפיין יחסי הציבור - ישיבות מערכת, הפקה ואסטרטגיה. מסע השכנוע שההורים נאלצים לצאת אליו מונצח כצורם במיוחד. הם מובלים על-ידי מצגות, נשלחים למשימות, יש סלוגן פלוס עיצוב; הכל נעשה בצורה מחושבת. בהמשך נרקמות סיטואציות הזויות כמו המצעד למען ישראל בניו-יורק ("גלעד באיזה בור, ואנחנו בין גוצ'י לפראדה, בין אסקדה לטראמפ"), כתיבת נאומו של נועם בנסיעה ברכב, והתעכבות על דקויות להעצמת הרגש ("הבן שלי" ולא "בני גלעד"), והפגישה הגורלית עם ג'ימי קרטר, שיושב אדיש, לועס מסטיק וממהר לחתוך.

נועם ואביבה שליט הם אנטי-גיבורים קלאסיים שמגיבים באצילות נפש לפורנוגרפיה הרגשית שעליהם לחוות. הם מתנהלים בתוך בועה מול מה שנעשה סביבם, ומשדרים איפוק שלא תמיד מובן. ההישג הגדול הוא תיעוד המשפחה בצפייה הראשונה בקלטת הווידאו מהשבי, הכולל תצלום תקריב מרגש על ידיה של אביבה שמשחקות בקפיץ למריטת העצבים. אולם גדולתו של הסרט הוא בהצצה לרגעי היום-יום הטריוויאליים: תפעול עסק הצימרים - אביבה במטבח מטגנת את החביתה לאורחים, שיחת הטלפון עם הבת שזקוקה לאקמול, הבן שמצא אהבה באוהל המחאה, הג'וגינג של נועם, הנוף במצפה הילה. חסרים עוד כאלה, עוד מהצד הלא מוכר, וחסרה האחות הקטנה הדס - נוכחת נפקדת בעריכה, כיום חיילת בצה"ל.

בהפקת הסרט הלך ערוץ 10 יד ביד עם הרשות השנייה, זאת שמאיימת להוציאו למכרז חדש. השקעה בדוקו איכותי נותנת לו יכולת לשווק עצמו כעוסק בערכים נעלים. ערוץ 10 מתעקש ללבוש פסאדה של נושא דגל המאבק הציבורי לשחרורו של שליט. לכאורה הוא מדגמן חשיבות לאומית, אך החלטת השיבוץ מול "האח הגדול" היא החלטה שפופוליזם ביסודה.