סרטי DVD חדשים על המדף

אנשי NMC כבר שחרור בעבר מארז מיוחד הכולל כמה מסרטיו הקלאסיים של וודי אלן. הפעם, נאספו יחד שלוש מיצירותיו המאוחרות יותר - "נקודת מפגש" (2005), "ויקי, כריסטינה, ברצלונה" (2008) ו"מה שעובד" (2009). למרות הסמיכות בתאריך יציאתם, מדובר בסרטים מאוד שונים אחד מהשני, אשר מייצגים במידה מסוימת זרמים שונים בתוך הפילמוגרפיה של אלן.

הדרמטי: "נקודת מפגש" הוא סרט מאוד לא אופייני לאלן. נעדרת ממנו דמותו של היהודי-הניו-יורקי, ההיפוכונדר והניורוטי המוכרת כל כך. הבחירה לצלם בלונדון, והקאסט האנגלי עד אימה הופכים את האסתטיקה של הסרט לקרה ומרוחקת בהרבה מהרגיל. למעשה מדובר בסרט מתח, אשר במרכזו עומד כריס (ג'ונתן ריס מאיירס), שחקן טניס לשעבר שמוצא עצמו כלוא בין נישואיו הנוחים למאהבת הפרועה שלו (סקרלט ג'והנסון). כאשר זו האחרונה נכנסת להריון הוא מחליט לא לקחת סיכונים.

האקזוטי: ג'והנסון שבה ב"ויקי, כריסטינה, ברצלונה" לגלם את אחת מהדמויות הנשיות הטיפיקליות של אלן. יחד עם פנלופה קרוז (שאף זכתה באוסקר על תפקיד זה), ורבקה הול (המעצבנת במיוחד), ניכרת היטב טביעת ידו של התסריטאי והבמאי המוכשר הזה. הסרט מתרכז בשתי חברות, ויקי וכריסטינה, שטסות לחופשת קיץ בברצולנה. האחת שמרנית ומאופקת, השנייה הרפתקנית וחסרת עכבות. עד מהרה הן מוצאות עצמן במשולש אהבה עם אמן מקומי (חוויאר בארדם ההורס), ועם האקסית המשוגעת שלו (קרוז).

הנוירוטי: "מה שעובד" מתאים היטב למשבצת הסרט הוודי-אלני המוכר. לארי דיוויד הוא בוריס ילניקוף - גבר בגיל העמידה, הסובל מהיפוכונדריה, ציניות קשה וצליעה ברגל ימין, פוגש במקרה נערה דרומית (פטרישה קלרקסון), מבולבלת וחסרת השכלה. הסיטואציה הפיגמליונית הזו, הופכת בזכות הטקסט המשעשע של אלן לאוסף של פאנצ'ים בלתי נגמרים. אלן לא מהסס לשים את כל תובנות חייו בפיהן של הדמויות, במונולוגים ישירים למצלמה או במהלך דיאלוגים שנונים.

ציטוטים נבחרים: "מה שעובד הוא מה שמחזיק אותך בחיים" (לארי דיוויד ישר למצלמה) ; "היא ניסתה לתקוע בי סכין!" - "אולי עשית משהו שעודד את זה" (חוויאר בארדם ורבקה הול מנהלים דיאלוג על מערכות יחסים).

תוספות: למרבה הצער בשלושת הסרטים אין כמעט תוספות למעט טריילרים. ב"מה שעובד" פנקו אתכם בראיון שנערך עם וודי אלן לקראת צאתו של הסרט בחדשות ערוץ 2. למרבה הצער, הראיון בעיקר מספק הוכחה לכישוריו המפוקפקים של ארהל'ה ברנע ככתב תרבות.

מבחן המסך הקטן: בשני הסרטים הראשונים, צמצום גדול הפריים מוריד מעט מההנאה הגדולה של הנופים המצולמים. אנגליה ולונדון מצד אחד, וברצלונה וספרד מצד שני. יחד עם זאת, לא מדובר באף אחד מהמקרים בסרטים המבוססים על שוטים מרהיבים של סביבה, אלא הרבה יותר קלוז-אפים על הדמויות עצמן. במילים אחרות, חוויאר בארדם נשאר יפה גם ב-42 אינץ'.

הפרויקט המדובר עד מאוד של טים ברטון שייך לקבוצת הסרטים שכולם נהנים לחכות להם, ועוד יותר נהנים לקטול אותם כשהם מגיעים. העיבוד לספרו המפורסם של לואיס קרול, מוגש במקרה זה עם כמה טוויסטים עלילתיים, מעוררי מחשבה. כך למשל, אליס מגיעה לארץ הפלאות כצעירה בת 20, המנסה להימלט מנישואים כפויים. כפי שמתברר בהמשך הסרט, המסע שלה הוא למעשה מסע חוזר, לאחר שביקרה שם בתור ילדה. הרמזים הסמי-פמינסטיים ממשיכים להופיע בקטנה במהלך הסרט כולו, אך מעל לכל, מדובר ביצירה אסתטית מאוד.

ג'וני דפ ככובען המטורף, הלנה בונהם קרטר כמלכת הלבבות ואן הת'אווי כמלכה הלבנה - כל אלה מצליחים במידה מסוימת להציל את הסרט מהליהוק האיום של מיה ווסיקובסקה כאליס. עם הבעת פנים אחת וכריזמה של חישוק, היא גיבורה אנגלית, אנגלית מדי בכדי ליצור אמפתיה. היתרון הויזואלי גם מצליח לחפות לא רע בכלל על הקשיים שמצויים בתסריט, הכולל דיאלוגים חלשים וחסר בשנינות.

ציטוטים בלתי נשכחים: "Of with his head!!!" - מלכת הלבבות (בונהם-קרטר) מחלקת פקודות; "איזה ראש עצום יש לך! הייתי מת לכָּבֶעַ אותו!" - הכובען (דפ) למלכת הלבבות.

תוספות: דיבוב לעברית, סרטון קצר על האפקטים שעשו את הסרט + טעימה מאחורי הקלעים.

מבחן המסך הקטן: בהחלט סרט שאפשר ליהנות ממנו גם ללא תלת מימד. בכל זאת, הואיל וכוחו בעיצובו ולא בתסריטו, שהרי יש תחושת החמצה בגרסת הפלזמה.

רבים ניסו (ועדיין מנסים) לרכוב על הסוס ששמו "אחד העם 1". מחמאות ושבחים בלי סוף נשפכו בחודש האחרון על התופעה המוזרה הזו, שצמחה אי שם בקרב אנשי הקהילה הגאה, והדביקה עד מהרה את כל היתר. שלושה פרקים אל תוך העונה החדשה, נראית זו הראשונה עוד יותר טובה ומהודקת ממקודם. בעיקר ניכר חוסר המאמץ של כל אחד מהשחקנים, לגלם את הדמויות המשובחות המרכיבות את הסדרה.

האיזון הנכון יותר בין תפקידו של אילן פלד (להלן מירי פסקל) לבין שאר הדמויות הוא מדויק במידה ניכרת מזה הקיים כעת. על כל פנים, זוהי עוד הזדמנות לראות מה קורה כשקבוצת צעירים עם קצת חוצפה, אומץ והרבה כישרון יכולה לעשות בטלוויזיה הישראלית (ראה ערך החמישיה הקאמרית).

ציטוטים נבחרים: רק להושיט את היד ולקטוף - "אבל הלסביות, זה כבר סיפור אחרי לגמרי, עלובות, מרירות, לא יכולה לסבול את הנהגות משאית האלה!" (שולה נמירוביץ'-נמיר בעוד מונולוג לא-פוליטיקלי קורקט); "אמרתי לו 'אקסקיוז מי חביבי, איטס די אנד אוף דה רוד, עד כאן אתה עלית לי" (אחות של מירי מספרת על בעלה לשעבר); "ולמנה אחרונה עשיתי מרק אשכוליות קר, עם עוגיות עבדי מרוסקות... וקצח" (מירי מספרת על התפריט המתוכנן לארוחת הערב החגיגית).

תוספות: אין.

מבחן המסך הקטן: במקרה הנוכחי אין צורך בהשוואות.