המדינה תפצה אדם שעבר שלושה ניתוחים כושלים להארכת פין, וזאת משום שלא פיקחה כיאות על מי שביצע את הניתוח. כך קבע (11.7.11) שופט בית משפט השלום בתל אביב, ירון בשן.
הניתוחים בוצעו בידי ד"ר אלכסנדר בנט, שניים מהם במרפאות אריאל ואחד בבית החולים וולפסון. הם נועדו למטרות אסתטיות בלבד, ולא לצרכים רפואיים. מאחר שמרפאות אריאל אינה קיימת ואת בנט לא ניתן היה לאתר, התמקד הדיון בטענתו של התובע לפיה המדינה התרשלה בפיקוח על בנט.
האורולוג פרופ' יוזה חן קבע, בחוות דעת מטעמו של התובע, כי "למרות שעד עכשיו נעשו יותר מ-20,000 ניתוחים בשינויים טכניים שונים עדיין לא נמצא ניתוח שמקובל על רוב המנתחים ואפילו אין הסכמה לגבי יעילות הניתוחים הללו... ניתוח להבלטת או הגדלת הפין לא ניכלל ברשימת הניתוחים שניתן להמליץ לחולים כניתוח שגרתי. יתרה מזאת, נכון להיום ניתוחים אלה בהחלט נחשבים כניסיוניים וצריך לבצע אותם לפני אינדיקציות מאוד מצומצם ובמרכזים שמתחמים בביצועם".
בשן מותח ביקורת קשה על המדינה, אשר בסיכומיה טענה ש"ד"ר חן מתאר אסכולה רפואית מסוימת, אשר בין שהוא מסכים להיות המומלצת במקרה שנדון ובאין אם לאו, אין מחלוקת לגבי קיומה כאסכולה המקובלת על-ידי רופאים רבים, בכל רחבי העולים מזה עשרות בשנים". לדברי בשן, הצגת דברים זו מעוותת את דבריו של חן.
בהמשך הסיכומים טענה המדינה, כי חן אישר ש"מדובר בפרוצדורה רפואית מוכרת וברת שימוש, הזוכה לדיון בספרות הרפואית ברחבי העולם". על טיעון זה אומר בשן: "שלוש עשרה מילים אלה הן מופת לכוחם של תעתוע מילים, היווצרות 'רושם' הפוך לתוכן הממשי". בין השאר הוא קובע, כי חן התכוון במילה "מוכרת" לכך שהדבר ידוע, אך לא לכך שהוא מאושר. "השימוש בביטוי שהוא נכון במשמעות אחת כדי להוכיח טענה המבוססת על משמעותו השניה עשוי באותה הצלחה 'להוכיח' שזווית ישרה היא מאוד חמה, מפני שיש בה 90 מעלות", אומר בשן בסרקזם.
לגופה של התביעה קובע בשן, כי המדינה אכן לא פיקחה כיאות על בנט ועל מרפאות אריאל. לא נמצא כל תיעוד ולפיו משרד הבריאות בדק את הניתוחים שנערכו במרפאה, אלא רק מסמך אחד בו נכתב בכתב-יד שהיא עורכת ניתוחים ל"מתיחת פין" - מונח שכלל אינו בשימוש מקצועי. "מוזר, שבעוד שמשרד הבריאות ערך במרפאה ביקורות חוזרות ונשנות, כדי לברר עניינים טכניים רבים ושונים, הוא סבור שהפניית שאלה מילולית פשוטה בדבר מהותו של סוג ניתוח שנעשה במרפאה היא מאמץ מופרז החורג מתחומי הענין הלגיטימי שלו", קובע בשן.
בשן מוסיף: "אילו שאל המבקר מהו ניתוח 'מתיחת פין' - ואפילו רק את עובדי המרפאה - והיה מוצא שהתשובה שקיבל מרגיע דיה, ייתכן שהיה יוצא ידי חובו. אך, כפי שהוסבר היטב, לדעת המשרד אין זה תפקידו לשאול כלל. עם חוסר ענין כזה, קשה מאוד להשלים. אכן, המדינה התמידה במדיניות ההימנעות מהבאת ראיות, כאשר לא העידה (וללא כל הסבר) איש מהאנשים שערכו במשך השנים את הביקורות במרפאה, כך שבפועל לא ניתן היה לברר, מה בדיוק שאלו אודות הניתוחים שנערכו שם - ומה השיבו להם.
"...כפי שקבעתי, הניתוח שנערך לתובע הוא ניתוח נסיוני היכול להתבצע אך ורק במרכזים גדולים המתמחים בכך במסגרת מחקרים קליניים. המרפאה לא הייתה מעולם מרכז רפואי שכזה. איש לא טען שהניתוחים נעשו שם במסגרת מחקר קליני. הידיעה אודות סוג הניתוחים שנערכים שם הייתה אמורה לעורר, לכל הפחות, דאגה, או סקרנות. על משרד הבריאות היה להציג למרפאה שאלות נוספות. איש לא שאל את השאלות המתבקשות, מפני שמשרד הבריאות התמקד בבירור מצומצם בהרבה. העדר סקרנות זה נראה כמנוכר לחובת הזהירות המתבקשת ממי שבידיו כבר נמצא מידע העשוי להתגלות כחיוני להגנת בריאות הציבור ובידיו סמכויות לפעול לפי מידע זה".
בשן קבע, כי הצדדים יודיעו לו לאחר הפגרה כיצד הם מבקשים להמשיך בבירור התביעה.
