הפיקוח על הבנקים פרסם היום את הסקירה השנתית על מערכת הבנקאות לשנת 2002.
הדוח מופיע במלואו באתר האינטרנט של הבנק, בכתובת שלהלן:
www.bankisrael.gov.il/deptdata/pikuah/skira02/skira02h.htm.
להלן דברי המפקח על הבנקים בהקדמה לסקירה:
בשנת 2002 נמשכה מגמת ההרעה בתוצאות העסקיות של התאגידים הבנקאיים, שהחלה בשנת 2001. סך הרווח של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות ירד במחצית לעומת שנת 2001, והסתכם בכ-1.1 מיליארדי ש"ח - סכום המשקף תשואה-להון של כ-2.8% בלבד.
רמה נמוכה זו מוסברת בעיקר בהתממשות סיכוני אשראי, שהצריכה הגדלה משמעותית של ההפרשות לחובות מסופקים. החרפת סיכוני האשראי השנה אמנם נגזרה מהמשך המיתון במשק, אך גם מליקויים מסוימים בניהול האשראי הבנקאי בשנים הקודמות - העמדת אשראי בסיכון גבוה יחסית, במחירים שלא שיקפו את הסיכון, התבססות יתר על הביטחונות (לעיתים אף ללא זכות חזרה ללווה עצמו) והכרה מאוחרת בהחרפת הסיכונים ובהתממשותם.
ההרעה באיכות תיק האשראי הקיפה את רוב ענפי המשק, ובעיקר את התעשיות המתקדמות, ענפי התקשורת ושירותי המחשב, הבינוי והנדל"ן ובתי המלון, שירותי האוכל וההארחה. נפגע גם כושר ההחזר של מגזר משקי הבית, אולם פגיעה זו טרם קיבלה ביטוי מהותי בדוחות הכספיים של הבנקים.
על הנהלות הבנקים ומועצות המנהלים להדק את הבקרות על הליכי האיתור והסיווג של החובות הבעייתיים, ולהקפיד על הלימות ההפרשות לחובות מסופקים כנגד חובות אלו.
היבט בעייתי נוסף של ניהול האשראי בישראל הוא משקלו הגבוה של האשראי בחריגה מהמסגרת שנקבעה ללקוח, משקל שאף עלה בשנים האחרונות. אשראי בחריגה הוא בעייתי מבחינת הלקוח, שכן זה אינו יכול לדעת בוודאות מהו גובה האשראי שהבנק יאשר לו - עד כמה יכובדו משיכותיו מהחשבון ועד מתי. הלקוח גם משלם על חריגה זו מחיר כבד. החריגות בעייתיות גם מבחינת הבנקים: כדי להתמודד עם סיכון האשראי הכרוך בהן נדרשות פעולות בקרה מיוחדות, יומיומיות. בכוונתנו לפעול לשיפור הניהול הבנקאי בתחום זה, ולצמצם משמעותית את תופעת החריגות ממסגרות האשראי בישראל.
העלייה הניכרת בסיכונים הביאה השנה להחמרה בקריטריונים למתן אשראי; אלה, יחד עם רצונם של הבנקים לשפר את הלימות הונם, הביאו לבלימת גידולו של האשראי לציבור, לאחר שיעורי גידול דו-ספרתיים בשנים האחרונות, ולירידה - לראשונה - של סך נכסי הבנקים. במסגרת יישום ההמלצות החדשות של ועדת באזל, אחרי שנת 2006, צפויים הבנקים להקצות הון כנגד סיכוני אשראי על בסיס מודלים פנימיים מתקדמים. מודלים אלה יסייעו להם לחשב הפסדים צפויים בתיקי האשראי ויתמכו בתהליכי קבלת החלטות האשראי, ובכלל זה בתמחור מושכל של הסיכונים.
בעשור האחרון היינו עדים לירידה מתמדת של יחס ההון לרכיבי הסיכון בקבוצות הבנקאיות, שבשנת 2001 כמעט הגיע למינימום הנדרש. בשנת 2002 השתפר יחס זה, אך הוא עדיין נמוך בכ-2-1 נקודות אחוז מן המקובל במדינות המערב. במסגרת יישום ההמלצות האמורות של ועדת באזל יצטרכו הבנקים להקצות הון גם כנגד סיכונים תפעוליים (לרבות סיכוני מעילות והונאות). על הבנקים להעריך את הלימות הונם ביחס לפרופיל הסיכונים שלהם - שגדלו - ולבנות אסטרטגיה כדי לשמור על הלימות הון מתאימה, מעבר למינימום הנדרש ואף מעבר לרמה הנוכחית.
האירועים החריגים שהיו בשנתיים האחרונות בבנקאות הישראלית הדגישו את הצורך בהידוק מנגנוני הפיקוח הפנימיים והחיצוניים על התאגידים הבנקאיים: מנגנוני הפיקוח והבקרה הפנימיים בבנקים הם קו ההגנה הראשון והעיקרי בשמירת היציבות של כל בנק.
הדבר הומחש שוב בנפילתו של ה"בנק למסחר" ובלקחים שהופקו מאירוע זה. בדוח מבקר המדינה שבחן את תפקודו של הפיקוח על הבנקים נאמר: "התפישה העקרונית של המחלקה בדבר חלוקת התפקידים והאחריות בינה לבין הנהלת הבנק ומערכות הבקרה והביקורת שלו בכל הקשור לסיכוני מעילה נראית סבירה בעיני מבקר המדינה. גם בקשר למעילה בבנק לא העלה משרד מבקר המדינה ליקויים בפעולות הפיקוח של המחלקה על הבנק, המצביעים על קשר סיבתי ישיר בינם לבין אי מניעה או אי גילוי המעילה במועד מוקדם יותר".
יחד עם זאת המליץ המבקר לחזק גם את מנגנוני אכיפת ההוראות שבידי הפיקוח על הבנקים, ובפרט - להסמיך את המפקח על הבנקים להשית קנסות מינהליים על בנקים שיפרו את הוראותיו. הערות המבקר והמלצותיו נבחנות בפיקוח בכובד ראש. חלקן כבר יושמו במהלך ביקורת המדינה, והאחרות ייושמו בהמשך.
בשנת 2002 התממש סיכון נזילות ב"בנק לפיתוח התעשייה". הדבר התבטא במשיכה מאסיבית של פיקדונות הציבור מהבנק, וזאת בעקבות הפסדי אשראי כבדים, פגיעה בתדמיתו של הבנק ורגישות המפקידים לאחר נפילתו של ה"בנק למסחר". לפיכך החליטו הממשלה ובנק ישראל על פעולות לייצובו המיידי של הבנק, ובהמשך - על הפסקת פעילותו הבנקאית, לאחר שיושלם תהליך מימוש נכסיו והחזר התחייבויותיו למפקידים ולבנק ישראל.
על רקע אירוע זה, בהשפעת ההתפתחויות בעולם הבנקאות, שהעלו את חשיבותו של סיכון הנזילות בשנים האחרונות, ולאור המלצות ועדת באזל בנדון, קבע הפיקוח על הבנקים הוראה מיוחדת, המחייבת את הבנקים לנהל את נזילותם העסקית תוך שימוש במודלים מתקדמים בתחום זה.
לקח נוסף מהאירועים האמורים בא לידי ביטוי בהמלצת בנק ישראל להנהיג מערכת פורמלית לביטוח פיקדונות בישראל. בשנת 2002 הפעילו 72 מדינות מערכות לביטוח פיקדונות, מתוכן כשלושים שהתחילו בכך בעשור האחרון, על רקע המשברים הפיננסיים בשנות השמונים והתשעים. כדי להבטיח את הצלחתה של מערכת לביטוח פיקדונות בישראל חשוב מאוד ללמוד מנסיון הפעלתן של מערכות כאלה בעולם, לבחור את העיתוי המתאים להחלת המערכת ולעצב אותה כך שעצם קיומה לא יפגע ברמת השמרנות והזהירות הנדרשת בניהול הסיכונים.
הפיקוח על הבנקים מייחס חשיבות רבה להוגנות ביחסי בנק-לקוח, לשקיפות מלאה ולגילוי נאות ללקוחות. בשנת 2002 פעל הפיקוח על הבנקים להגברת השקיפות במערכת הבנקאית באמצעות הרחבה ושיפור של כללי הגילוי ללקוחות בנושאי העמלות והריבית, הסדרה ואכיפה של מינוי קצין ציות (compliance officer) לעניינים צרכניים ועוד. המלאכה בתחום זה עדיין רבה, ונמשיך לשקוד עליה.
