לפני כאלפיים שנה רכשה מצרים הקדומה חתול חנוט כדי להעניקו כקרבן לאלה המצרית הידועה בשם בסטט (Bastet). בתקופה שבין 233 לפני הספירה ו-30 לפני הספירה, גידלו במצרים חתולים בסמוך למקדשים במיוחד לצורכי חניטה, והשתמשו בהם לצורך הנחת קורבן - כך מדווח אתר Live SIcence.

מומיית החתול הגיעה מאוסף מצרי במוזיאון הארכיאולוגיה הלאומי בפארמה שבאיטליה. המומיה נרכשה על-ידי המוזיאון בסוף המאה ה-18 מידי אספן, ומשום כך אין שום תיעוד מהיכן הגיעה.

מומיות חתולים מתקופה זו היו נפוצות, בעיקר מומיות של גורי חתולים. "גורים בני חודשיים עד ארבעה חודשיים הוקרבו במספרים עצומים כי הם היו מתאימים יותר לחניטה", כותבים מחברי המאמר שפורסם בגליון אפריל 2012 של כתב העת לרפואה כירורגית.

החוקרים עשו צילום רנטגן למומיה, כדי לראות מה נמצא מתחת לכיסויים ומצאו חתול קטן שהיה ככל הנראה בן חמישה חודשים. "העובדה שהחתול היה צעיר תואמת את אותם חתולים שגודלו במיוחד לצורכי חניטה", אמר החוקר ג'יאקומו גונדי, פרופ' באוניברסיטת פארמה.

החתול היה חנוט היטב והונח בצורה של ישיבה לפני החניטה, בדומה לחתולים המתוארים בכתב החרטומים מאותה תקופה. כדי שהחתול יתפוס מקום קטן ככל האפשר, החונטים היו שוברים כמה מעצמותיו, כולל עמוד השדרה, כדי למקם את הזנב קרוב לגוף ככל האפשר ולגרום לגפיים הקדמיות לשבת קרוב יותר לגוף.

"הסדר של עטיפת המומיה היה מורכב, ובעל דפוסים גיאומטריים שונים. העיניים מצוירות בדיו שחור על פיסות עגולות של תחבושות בד", כתבו החוקרים. שלד חנוט של חתול - נחשב לאחד הממצאים החשובים ביותר לצורכי מחקר.