"ביהמ"ש העליון אינו תוכנית כבקשתך"

הנטייה הישראלית האופיינית למדי להמתין עד לרגע האחרון, ולפעמים גם אחריו, עוררה את כעסו של שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, והביאה אותו לדחות בקשה לקיים דיון דחוף בשאלת רישומה של ילדה לבית ספר לקראת שנת הלימודים הקרובה.

חיים ומרינה פלדמן מזכרון יעקב ביקשו לרשום את בתם לבית הספר "החיטה", אך נענו שהוא כבר מלא ולכן עליהם לרשום אותה לבית הספר ניל"י, המרוחק יותר מביתם. השניים לא התייאשו, שכרו עורך דין ופנו לבית המשפט המחוזי בחיפה. דא עקא, שאת העתירה הגישו רק ב-30.7.12, פחות מחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, וחמישה וחצי חודשים לאחר המועד האחרון לרישום לבתי הספר.

ההתמהמהות הזו של פלדמן חייבה את השופט אברהם אליקים להכריע בעתירה במהירות, מן הסתם על חשבון עתירות אחרות שהמתינו בתור. אליקים דחה את העתירה לאחר שקיבל את עמדת המועצה המקומית, לפיה בית הספר "החיטה" היה מלא, ואם הייתה ממתינה למאחרים - זו הייתה התנהגות בלתי סבירה. "לא מדובר רק בשאלת הצבתו של שולחן נוסף בכיתת הלימודים אלא מדובר, בין היתר, בהקצאת כוח אדם מתאים לפי מספר התלמידים ובהבטחת הבסיס התקציבי להתנהלות בתי הספר", הוסיף אליקים.

ההורים לא ויתרו וערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון. את הערעור הגישו ב-19.8.12, שבוע לאחר שאליקים דחה את עתירתם המקורית, וצירפו אליו בקשה לדיון דחוף. ושוב הכניסו בני הזוג פלדמן את כל המערכת למירוץ. ב-20.8.12 הורה דנציגר למועצה המקומית ולמשרד החינוך להתייחס בתוך 48 שעות לשאלות סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ושני הגורמים אכן הגישו תשובות מפורטות באמצעות עוה"ד יוסי ברזלי וראובן אידלמן.

יום אחד לאחר קבלת התגובות, דחה דנציגר את הבקשה לדיון דחוף. "נקודת המוצא הינה כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אינו 'תוכנית לבקשתך' וקביעת הדיונים בערעורים אינה נקבעת מהיום למחר, ועל אחת כמה וכמה במהלך הפגרה", הוא נוזף בפלדמן ובבא כוחם, עו"ד אדגאר דכואר.

דנציגר מוסיף: "אף אם אניח - בשים לב למאטריה בה עסקינן ולמועד פתיחת שנת הלימודים ביום ב' הקרוב - כי מאזן הנוחות נוטה במידה מסוימת לטובת המערערים (וכאמור, הנחה זו מבוססת על 'שכל ישר' ולא על טענות קונקרטיות, שכן המערערים לא טרחו לנמק ולפרט טענותיהם באשר למאזן הנוחות ולא הסבירו מהו הנזק שייגרם להם כתוצאה משמיעת הערעור במועד 'רגיל'), הרי שסיכויי הערעור אינם נראים גבוהים בנסיבות העניין", הן משום שהוא תוקף בעיקר ממצאים עובדתיים של המחוזי והן במישור המשפטי. דנציגר קבע שהערעור יישמע "בהתאם לסדרי העדיפויות ואילוצי היומן של בית משפט זה", ובשלב זה לא חייב את פלדמן בהוצאות - ואולי חבל שלא עשה זאת.