בהיעדר סיכוי לשיפור של ממש במצבו של אדם, אין טעם בקביעת נכות זמנית - כך קבעה אתמול שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שרה דותן.
בפני השופטת דותן הובא עניינה של רחל שחר, ששירתה כשוטרת בין השנים 1973 ל-1998, כשנאלצה לעזוב את עבודתה בשל הידרדרות במצבה הנפשי עקב אירועים טראומטיים שנחשפה אליהם במהלך השירות. מאז פרישתה מהמשטרה, מתאשפזת שחר בבית חולים פסיכיאטרי מידי חודש-חודשיים.
לפני כשלושה חודשים, קבעה ועדה רפואית לשחר דרגת נכות זמנית של 100%. שחר ערערה לוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), על זמניות הנכות, והערעור נדחה בנימוק ש"ייתכן שבעתיד תהיה במצב יותר טוב ויותר יציב, ולכן לא נראה לנו מוצדק לקבוע נכות קבועה ואנו קובעים להשאיר את אחוזי הנכות הקיימים למשך שנתיים". על החלטת הוועדה העליונה הגישה שחר ערעור לבית המשפט המחוזי.
בהחלטתה לקבל את הערעור, מציינת השופטת שרה דותן, כי "גם באת-כוח המשיב (קצין התגמולים; ר.כ.) בטיעוניה, לא הצביעה על הבסיס לציפיותיה האופטימיות של הוועדה הרפואית העליונה ולא הפנתה אותי לחוות דעת מקצועית המבססת קביעה זו". לדעת דותן, "למרות דרכם של משקמים ורופאים להיות אופטימיים, בדרך כלל, יש לבחון את סיכויי השיפור על-פי הנתונים האובייקטיביים של המקרה", וכאשר "אין סיכוי לשיפור של ממש בעתיד הנראה לעין", הרי שאין טעם בקביעת דרגת נכות זמנית.
בעניינה של שחר קובעת דותן, כי "בשל טיב מחלתה של המערערת ברור, כי המתח הכרוך בדיון בפני ועדות רפואיות מהווה עבורה עינוי דין ואין להטיל עליה לשוב ולהתייצב שלא לצורך בפני הרשויות, בעיקר לנוכח הסימפטומים שתוארו על-ידה ואשר נמצאו אמינים על-ידי הוועדה". משכך, קיבלה דותן את הערעור וקבעה לשחר דרגת נכות של 100% לצמיתות.
ע"א 1587/03 שחר נ' קצין התגמולים
