תקווה לחיסול ההרפס הווגינלי

תרופה ניסיונית תוכל אולי להציע בקרוב אופציה טיפולית חדשה להרפס וגינלי, זיהום שכיח המועבר במגע מיני ושעד כה לא נמצא מרפא עבורו.

במסגרת מחקר קטן, חוקרים גילו כי התרופה - הנקראת פריטליביר (pritelivir) - ריסנה במידה משמעותית את "ההפצה הווירלית" אצל אנשים עם הרפס וגינלי. כלומר, הפחיתה את משך הזמן שהווירוס היה פעיל ובעל פוטנציאל לעבור לבני או לבנות זוג סקסואליים.

הממצאים, שפורסמו בכתב העת הרפואי המכובד New England Journal of Medicine, מבוססים על 156 מטופלים שהיו במעקב לאורך ארבעה שבועות.

מומחים הדגישו כי המחקר עדיין מוקדם ומצביע רק על רעיון תפיסתי ולא על הוכחה. ולמרות זאת, התוצאות חשובות משום שהתרופה היא הראשונה במשפחת תרופות הפועלת בצורה שונה מהדרך בה פועלות תרופות הקיימות כיום לטיפול בהרפס וגינלי. התקווה היא שהפריטליביר תהיה יעילה יותר במניעת העברת הווירוס.

לדברי החוקרים, מאוניברסיטת אלבמה שבבירמינגהאם, זוהתה ירידה דרמטית בסבירות להתפשטות הווירוס במסגרת המחקר שערכו. הם הדגישו כי עדיין נדרשים מחקרים נוספים, וכי מדובר בתחילתה של תקופה חדשה בתחום הטיפול בהרפס הווגינלי.

אין מרפא

הרפס וגינלי נגרם מווירוס הרפס סימפלקס - סוג המוכר בדרך כלל כ-HSV-2. מדובר במחלה שכיחה: כ-16% מהאמריקנים בני 49-14 סובלים מזיהום ב-HSV-2, על-פי נתונים של המרכזים האמריקנים למניעת מחלות (CDC).

הזיהום עלול לגרום לפצעים מכאיבים סביב איברי המין, פי הטבעת או הפה. לעתים קרובות יותר, הוא אינו גורם לתסמינים או רק לתסמינים קלים, כלומר - רוב האנשים הנדבקים בווירוס אינם מודעים לכך כלל.

HSV עלול להיות מסוכן. במידה שהווירוס עובר מהאם לתינוק הזיהום עלול להיות קטלני. במקרים נדירים, HSV חודר למוח וגורם לדלקתיות שעלולה להיות קטלנית.

כיום, אין מרפא להרפס וגינלי. ברגע שאדם מסוים נדבק בו, ה-HSV מסתתר בתאי העצב ומפעיל את עצמו מפעם לפעם - לפעמים גורם לתסמינים, לפעמים לא. נכון לעכשיו קיימות שלוש תרופות מיועדות לטיפול בתסמינים, ובמידה שהן נלקחות על בסיס יומי, הן יכולות לדכא את תסמיני ההתפרצות: אציקלוביר (acyclovir), המוכרת כזובירקס (Zovirax), פמציקלוביר (famciclovir), המוכרת כפמביר (Famvir) וואלציקלוביר (valacyclovir), המוכרת כואלטרקס (Valtrex).

אך גם בעזרת טיפול על בסיס יומי, התרופות יכולות למנוע את העברת הווירוס רק ב-50% מהפעמים.

אציקלוביר, התרופה הוותיקה ביותר מסדרת התרופות, פותחה בשנות ה-80. לכל שלוש התרופות הייתה השפעה משמעותית ביותר על הטיפול בהרפס וגינלי בזמן שיצאו לשוק. אך התרופות לא הועילו הרבה בהיבט של מניעת הדבקה ב-HSV. בנוסף, רופאים רבים דיווחו על עמידות לאציקלוביר אצל מטופלים עם מערכת חיסונית מוחלשת, כמו נשאי HIV.

התקווה האולטימטיבית היא כמובן פיתוח תרופות שיחסלו את ה-HSV הרדום מתאי העצב.