אדמת אם

ד"ר קלרינה פריבורקין, מרצה לספרות אנגלית, דרמה וכתיבה יוצרת במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון. קלרינה עלתה לישראל מאוזבקיסטן בהיותה בת אחת עשרה עם משפחתה המורחבת. היא שירתה בחיל-האוויר ולמדה ספרות אנגלית באוניברסיטת בר-אילן. נשואה, אם לשניים ומתגוררת בקריית אונו. קלרינה רואה את עצמה כשייכת לדור ה-1.5 (אותם ילדים עולים שעברו בישראל את כל מסלול החיים ועדיין לא תמיד מרגישים שייכים במדינתם). קובץ שירים זה נכתב בעברית על-מנת לגלות ולהבין את זהותה הרב-תרבותית והרב-לשונית דרך שירה, ובכך להשלים את תהליך ההשתרשות התרבותי, הלשוני והחברתי בישראל. דרך שיריה קלרינה מקווה לתרום לחמלה, אחדות ואהבת חינם בחברה הישראלית. שירי הקובץ עוסקים בין היתר בסיפורים משפחתיים, התמודדות עם הגירה ודימוי גוף, הורות וזוגיות, בתקווה שכל אחת ואחד יוכלו למצוא בו נקודות השקה והזדהות.

חוּטֵי זֶהוּת

זֶהוּת בְּדוּיָה יָצַרְתִּי לִי,
זֶהוּת תְּלוּיָה עַל חוּט —
זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת.
הִיא מְרַחֶפֶת שָׁם מֵעַל רֹאשִׁי,
עָנָן חִוֵּר וַחֲרִישִׁי,
צֵל נַעֲרָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה
אֲנִי.

ספר הביכורים "אדמת אם" שפרסמה קלרינה פריבורקין בהוצאת פיוטית 2022, עורך דורי מנור, מורכב מחמישה פרקים. שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בעיצוב דמותה של המשוררת כבת דור האחד וחצי, ילדי עולים מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים של המאה העשרים, בני שתי מולדות.

עברית מזויפת, משפחה, שם, בית, רפואה ובשבח השמחה הפשוטה.

השיר "חוטי זהות" שפותח את הספר וגם מופיע על גב הספר, והמילים "זהות בדויה יצרתי לי" - תימה מרכזית של קלרינה.

היא כותבת בצורה ישירה על טלטלות שעברה כמי שלא נולדה בארץ ונאלצה לעקור בילדותה מאוזבקיסטן לארץ ישראל. מה קורה בעת מעבר כזה. החוויה הקיומית של הכותבת היא פחד. היא, שהגיעה מן הגלות, מנסה להיות שייכת לבני הארץ ומרגישה ש"שם" עדיין רודף אותה אבל גם כאן היא אינה חשה שורשים כמו הצברים ועל כן היא צברית מזויפת.

הכתיבה עבור קלרינה היא תהליך של ריפוי ואכן היא מגיעה לכך בשני הפרקים האחרונים של הספר ולאחר שעברה קתרזיס היא יכולה לכתוב שירים אופטימיים. היא לא רוצה להישאר בחוויית התלישות.

הסיבה מדוע נקרא הפרק הראשון "צברית מזויפת" מתבררת כשקוראים את השירים מוצאים געגועים לילדות באוזבקיסטן, בשיר "בחזרה לילדות" וגם בשיר "עצי האדר". נופי ילדותה של המשוררת הם מקור השראה. היא מתארת ילדה חולמנית ומתמקדת במראות שהיו חלק מילדותה. היא גם עוקבת מכאן אחר מה שקורה שם, למשל, חבר ילדות מדווח לה שעצי האדר שהיו נוף הילדות נכרתו ונמכרו להסקה. ומתוך הידיעה הזאת היא חשה כאב כמו נהרג חבר קרוב בקרב. העקירה הזאת של העצים והזיכרון משיבים לה מראות של משחק בעלי השלכת. אבל האם העקירה של עצי האדר אינם היא? הילדה שנעקרה מסביבת הולדתה ועליה להיוולד מחדש בסביבה חדשה, לקלוט שפה זרה והתערות בבני המקום כדי שלא יבחינו בה כמי שאינה שייכת לכאן?

כשהיא מתארת את הזיכרונות היא משלבת עבר וגם הווה, היא מתבוננת בשינוי מתוך ידיעה של אדם בוגר ומסכמת את הנושא כמי שמביעה עמדה באשר לשינוי.

עֲצֵי הָאֶדֶר

בְּזִכְרוֹנִי חָזַרְתִּי לֶחָצֵר
שֶׁל עֲצֵי הַיַּלְדוּת,
עֲצֵי הָאֶדֶר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי גִּזְעָם הֶעָבֶה
שִׂחַקְנוּ מַחְבּוֹאִים:
הַיֶּלֶד הַמְּחַפֵּשׂ תּוֹהֶה הֵיכָן אֲנִי,
בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מְהַלֶּכֶת לִי סָבִיב,
אֶצְבְּעוֹתַי מְרַפְרְפוֹת עַל הַקְּלִפָּה
וְיֵשׁ לִי פְּנַאי לְהִשְׁתַּהוֹת זְמַן מָה
וְלִבְחֹן אֶת הַקְּמָטִים וְהַסְּדָקִים,
לְהִתְבּוֹנֵן בִּנְחִילֵי הַנְּמָלִים
הָעוֹשׂוֹת דַּרְכָּן מֵהַצַּמֶּרֶת
בַּחֲזָרָה לַשָּׁרָשִׁים.
שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אַחַר כָּךְ
כָּתַב לִי חֲבֵר יַלְדוּת:
"עֲצֵי הָאֶדֶר נִכְרְתוּ וְנִמְכְּרוּ לְהַסָּקָה"
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ נֶהֱרַג חָבֵר קָרוֹב בַּמִּלְחָמָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת:
הִשְׁתַּכְשַׁכְנוּ בַּעֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת,
וּבַחֹרֶף קָפְאוּ הֶעָלִים
מִתַּחַת לִזְגוּגִית הַכְּפוֹר,
יוֹצְרִים קוֹלָאז' אָדֹם,
צָהֹב, אָפֹר —
וְאָז, פִּתְאוֹם. בְּגִידָה כָּזֹאת?
כַּמָּה נָמוּךְ נָפְלוּ בְּנֵי הָאָדָם.
בְּשֶׁל בֶּצַע כֶּסֶף .עוֹלָם נֶחְרַב —

הספר חושף את בעיות קליטת העלייה של הגל הזה של שנות התשעים, את בעיית הזהות היהודית, התייחסות מוסדות הדת אל העולים שחיו ושמרו על מנהגי היהדות בתנאים לא תנאים במשטר הקומוניסטי וכאן בארץ בודקים להם בציציות. קלרינה מתארת את המעמד ברוח עוקצנית בשיר הוכחת יהדות. החקירה ברבנות בירושלים, כל זאת כדי להינשא בארץ כדת משה וישראל. כל המעמד מגוחך וגרוטסקי, מספר חוויה לא נעימה.

מתוך השיר הוכחת יהדות, אדמת אם, 17-16

"..מִי יָכוֹל לְעַרְעֵר עַל יַהֲדוּתֵנוּ?
הֲרֵי כָּל חַיֵּינוּ סָבַלְנוּ שָׁם בְּשֶׁל הַסְּעִיף הַחֲמִישִׁי,
חָגַגְנוּ חַגִּים מוּזָרִים בַּסֵּתֶר,
הִשַּׂגְנוּ מַצָּה בְּפֶסַח,
הִסְתַּרְנוּ סֵפֶר תּוֹרָה בָּאָרוֹן,
קִבַּצְּנוּ מִנְיָן שֶׁל זְקֵנִים לְקַדִּישׁ
בִּפְעֻלּוֹת מִלּוּט חֲשָׁאִיּוֹת,
וּבִכְלָל יֵשׁ לָנוּ תּוֹרָצְ'קָה קְטַנָּה,
עֲטוּפָה בִּקְטִיפָה סְגֻלָּה, שֶׁהִבְרַחְנוּ לָאָרֶץ..."

שיר נוסף שמבטא את מורכבותה של הדוברת בפשטות ובישירות הוא השיר

זִקִּית שְׁלוֹשׁ הַלְּשׁוֹנוֹת

הָעִבְרִית בָּעֲטָה בִּי לְתוֹךְ בְּלִיל לְשׁוֹנוֹת,
סָתְמָה אֶת פִּי וְאָזְקָה אֶת שְׂפַת אִמִּי
שֶׁנִּדְחֲקָה לְקֶרֶן זָוִית,
מִתְכַּנֶּסֶת לְתוֹךְ פְּחָדֶיהָ.
אֲנִי מְטַפַּחַת אֶת הָאַנְגְּלִית הָאֵלֵגַנְטִית,
My New Mother Tongue.

צִמַּחְתִּי לָשׁוֹן חֲדָשָׁה,
נָסַעְתִּי אִתָּהּ בָּעוֹלָם,
לִמַּדְתִּי אֲחֵרִים.
אַךְ בְּבֵיתִי הִמְתִּינוּ הַשְּׁתַּיִם,
כָּל אַחַת בְּחַדְרָהּ,
"גְ'דוּ טֶבְיָה ."לָךְ מְחַכֶּה —

חָזַרְתִּי לִקְרֹא בְּרוּסִית
וְגִלִּיתִי עוֹלָם שֶׁשָּׁכַחְתִּי.
כָּתַבְתִּי שִׁירִים בְּעִבְרִית
שֶׁגָּנַזְתִּי.
אֶת מַחְסוֹמֵי נַפְשִׁי פָּרַצְתִּי
בְּאַהֲבָה מְחֻסֶּרֶת שָׂפָה
וּבָרָאתִי אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ
דֶּרֶךְ מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת
בִּשְׁלוֹשׁ הַלְּשׁוֹנוֹת.

מסתבר שהשפה בעבור קלרינה פריבורקין הייתה חלק מההתערות שלה בארץ והיא קולטת מיד בחושים שלה כילדה שזה העיקר ועל כן יוצרת את החיבור אצלה בתוכה בתוך הדי אן איי בין שלוש שפות חשובות. האחת, שפת האם, השנייה שפת בני הארץ שבה היא בונה את עולמה והשפה השלישית זוהי שפת הגשר, החלומות אליהם היא שואפת ולשם היא חותרת. כדי לחזור להסתכל פנימה אל העולם האבוד שהשאירה בילדותה היא הפליגה בלימודיה ובידיעותיה לשייקספיר. כך היא מבינה יותר קונפליקטים של עצמה בקשר לזהות שלה והפתרון שלה הוא אינטליגנטי חכם, מפוכח.

חֶבְלֵי יְצִירָה

אֲנִי יוֹצֶקֶת מַשְׁמָעוּת
בְּמָה שֶׁלֹּא מֵבִיא תּוֹעֶלֶת:
בַּשִּׁיר, בַּבַּיִת, בָּרַכּוּת
הַמַּבְזִיקָה בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת.

אֲנִי שׁוֹאֶגֶת וּבוֹכָה,
אֲנִי בּוֹהָה וּמִשְׁתַּתֶּקֶת
אֶל מוּל חוֹמַת הַהַדְחָקָה
שֶׁבָּהּ אֲנִי נִטְרֶקֶת.

אַךְ הָרָצוֹן שֶׁלִּי לִיצֹר —
הוּא הֶחָזָק מִכֹּל.
הִנֵּה אֲנִי שׁוּב מַתְחִילָה
לִבְנוֹת אַרְמוֹן בַּחוֹל.

הכתיבה - תהליך ריפוי כפי שמעדיה קלרינה, היא בתהליך של קתרזיס. בפשטות היא כותבת הכול. פעמים רבות הרגשתי שהספר של קלרינה, הוא שירה אוטוביוגרפית, שירה שרוצה לשים על המפה הספרותית את הבעיות של יוצאי ברית המועצות, זו בעיה שתמיד תתקיים, ומתוך עמדה של כוח פורשת לנו קלרינה המחוזקת, קלרינה שהבריאה מבעיות הזהות שלה וכבר שלמה עם מה שהיא בימים אלה. רק מתוך השלמה וכוח אפשר לכתוב כך ולחשוף את עצמה.

אני מאחלת לקלרינה עוד ועוד הצלחות. אתם מוזמנים להשקה שלה בסוף החודש בספריית קריית אונו, 30.9.22.