|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: משה ניסנבוים]
|
|
|
כל נדרי
|
|
נמצאה כל נדרי נאמרת קודם שמתחיל הצום במלוא עוצמתו וחומרתו, והיא ממש סמוכה להתחלת הצום
|
|
פרק מתוך הספר: על תפילת כל נדרי
סדר תפילות יום הכיפורים נפתח בתפילת כל נדרי. תפילה זו, הנאמרת עוד קודם השקיעה בבתי הכנסת, משמשת שער ליום הכיפורים. בין תפילה זו ובין תפילת ערבית הבאה אחריה אף ישנה הפסקה, משום שתפילת ערבית נאמרת רק לאחר השקיעה. נמצאה כל נדרי נאמרת קודם שמתחיל הצום במלוא עוצמתו וחומרתו, והיא ממש סמוכה להתחלת הצום.
תפילה זו, שנתקבלה ברוב קהילות ישראל כתפילה חשובה, והניגון שלה מעורר את רגשות יום הכיפורים, לא שימשה בעבר חלק מן התפילה בבתי הכנסת של חכמי ישראל הקדומים. אילו הזדמן אדם לבתי הכנסת של התנאים והאמוראים היה רואה שאין נוהגים לומר אותה ואין מכירים אותה. מעניין אפוא הניגוד בין מעמדה הנוכחי הנשגב ובין מעמדה בסדר התפילה העתיק.
תפילה זו נזכרת לראשונה בימי הגאונים בבבל. כך מתואר בחיבור המלקט מאמרים הלכתיים של הגאונים (ספר אוצר הגאונים לנדרים, מהדורת לוין, עמ' 21):
...כתב בעל העיתים ז"ל... והאי מנהגא דקא עבדי בהני דוכתא לאפוקי ס"ת ולומר כל נדרי, חזינן לרבותא דאמרי דהאי מנהגא לית לי עיקרא וטעותא היא [תרגום – וזה המנהג שעושים באלה המקומות להוציא ספר תורה ולומר כל נדרי, ראינו לרבותינו שאומרים שהמנהג הזה אין לו עיקר וטעות הוא)... ואמר מר רב עמרם, יש שעושין כן שעומד שליח ציבור בלילי יוה"כ ואומר כך: כל נדרים ואיסורים וחרמים ושבועות וקיומים שנדרנו ושאמרנו... אם נדר נדרנו – אין כאן נדר, אם אסר אסרנו – אין כאן איסור... אבל שדרו מתיבתא הקדושה [תרגום – שלחו מהישיבה הקדושה) שמנהג שטות הוא ואסור לעשות כן...
הספר מצטט שני מקורות: האחד הוא מבעל ספר העיתים והשני מרב עמרם גאון, ובשניהם ישנה התפלמסות עם מנהג אמירת כל נדרי. הוא מזכיר כי אומנם נהגו לומר במקומות שונים את כל נדרי, אבל המקורות הללו קובעים כי זהו מנהג חדש ומוטעה. האזכור הראשון לאמירת כל נדרי הוא דווקא בהקשר פולמוסי, כלומר בהתנגדות למנהג זה. נראה אפוא כי אמירת כל נדרי החלה תוך שנכרכה בפולמוס גדול של מתנגדים לעומת תומכים.
עצם המנהג של אמירת תפילת כל נדרי קשה משני טעמים: ראשית, תוכן הדברים הוא בקשה מלפני שמיא שלא להתייחס בתוקף לנדרים שאדם נודר. הדבר מוזר, שכן באמת תמוה שהדבר הראשון שאדם מבקש לעשות כאשר הוא עומד בפתח יום הכיפורים הוא להצהיר מול ריבונו של עולם שאין למוצא פיו תוקף של ממש. הנוסח המקובל כולל הצהרה שכזו לא רק לשנה שהסתיימה אלא גם לשנה המתחילה. הרי מושג התשובה, שהוא מרכזי כל כך ביום הכיפורים, משמעו שאדם מצהיר שהוא חוזר מדרכו הרעה ושינהג בכובד ראש ובאחריות, וכאן לכאורה ההצהרה מלמדת הפכם של דברים.
שנית, ביטול הנדרים כבר נעשה קודם למועד אמירת כל נדרי, בטקס "היתר נדרים". יש העורכים את הטקס בערב ראש השנה ויש העורכים אותו בערב יום הכיפורים, אבל בכל אופן אלו וגם אלו כבר התירו נדריהם במעמד בית דין, וחזרו והתחייבו בפני בית דין. מה מוסיפה אפוא עוד תפילת כל נדרי בבית הכנסת? והרי הנדרים הותרו מכבר...
|
|
כיצד הפכה תפילת כל נדרי מ"מנהג שנדחה" מימי הגאונים לסמל המובהק לפתיחת יום הכיפורים? במה זכה גדליה בן אחיקם, פקיד ממונה של מלך בבל, שיום הירצחו ישפיע על הלוח העברי במשך 2,500 שנה? לאן נעלמו ילדיו של משה רבנו, שלא השתתפו במעמד הר סיני? מדוע הטילו חכמינו ספק בקדושתה של מגילת אסתר?
בניסיון אמיץ להגיע לפתרון החידות הללו ורבות אחרות העולות מבין השורות של הטקסט המקראי, ספרות ההלכה ומקורות נוספים בהיסטוריה, מוליך ”קורא בין השורות” את הקורא בשילוב מרתק של קריאה מסורתית וחדשה במקורות מוכרים יותר ומוכרים פחות, מתקופות שונות.
המחבר, גדעון סטטמן, מספר על הרקע לכתיבת הספר כי "אני עוסק ומלמד שנים רבות בנושאים שקשורים למפגש בין תנ"ך, היסטוריה וארכיאולוגיה ובעל תארים בהיסטוריה ובארכיאולוגיה. אני מאמין שקריאה משולבת של מקורות מתחומים שונים מחדשת ומרעננת את ההבנה של התופעות ושל הרעיונות.
"דרך הכתיבה נועדה לאפשר לקורא המתעניין להכיר את המושגים, את השאלות ואת ההתפתחויות השונות בלי להיכנס לעיון מדעי מכביד וארוך. יש קוראים שיטענו שהדברים טעונים דיון ארוך יותר ואחרים יטענו שיש בהם פירוט רב מדי. ניסיתי להלך בדרך ממוצעת, ולכוון לדעתם של הקוראים המצויים, אוהבי השכלה ודעת".
וכך, השילוב הייחודי לסטטמן, של בקיאות במקורות ההלכתיים והאגדיים ועימותם עם עובדות היסטוריות וממצאים מתחום הארכיאולוגיה, מאפשר לו לשפוך אור חדש על עולם עתיק אך מורכב ודינמי מאין כמוהו, במבט עכשווי ורענן. בספר מכונסים 41 מאמרים שונים הנוגעים בנושאים שונים; חג ומועד, דמויות במקרא, מצוות ומשמעותן ועיונים היסטוריים.
אפשר לרכוש את הספר בכל חנויות סטימצקי וכן באתר סטימצקי.
|
|
| תאריך:
|
04/10/2022
|
|
|
עודכן:
|
04/10/2022
|
|
משה ניסנבוים
|
|
ד"ר קלרינה פריבורקין, מרצה לספרות אנגלית, דרמה וכתיבה יוצרת במכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון. קלרינה עלתה לישראל מאוזבקיסטן בהיותה בת אחת עשרה עם משפחתה המורחבת. היא שירתה בחיל-האוויר ולמדה ספרות אנגלית באוניברסיטת בר-אילן. נשואה, אם לשניים ומתגוררת בקריית אונו. קלרינה רואה את עצמה כשייכת לדור ה-1.5 (אותם ילדים עולים שעברו בישראל את כל מסלול החיים ועדיין לא תמיד מרגישים שייכים במדינתם). קובץ שירים זה נכתב בעברית על-מנת לגלות ולהבין את זהותה הרב-תרבותית והרב-לשונית דרך שירה, ובכך להשלים את תהליך ההשתרשות התרבותי, הלשוני והחברתי בישראל. דרך שיריה קלרינה מקווה לתרום לחמלה, אחדות ואהבת חינם בחברה הישראלית. שירי הקובץ עוסקים בין היתר בסיפורים משפחתיים, התמודדות עם הגירה ודימוי גוף, הורות וזוגיות, בתקווה שכל אחת ואחד יוכלו למצוא בו נקודות השקה והזדהות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיריו של דורון מנשה נעים כצלילי מוזיקה "מקצה אל קצה", כשם אחד משיריו. "לנו אין את חכמת הכלל, אנחנו פוסעים לאורך ההיסטוריה". למי מתכוון המשורר כשהוא אומר "אנחנו"? נדמה כי הוא מדבר על אנשים שיש להם אלוהים. לא רק במובן הדתי. אנשים שאינם שבויים בהבלי העולם כמקסם האיפור וחוכמת הכריזמה. בשיר "האיש שהולך אתי", הוא למעשה מצייר פורטרט. האיש החבוט שהולך אתו הוא בעצם הוא עצמו: חתרן, ספקן, מצולק. איש מאמין. מאמין באלוקים. אוהב אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
