|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
|
בשנים הראשונות הכל היה, יחסית, טוב. דני ותמר, שהייתה צעירה ממנו לא בהרבה, היו חברים טובים - אבל זה אף פעם לא היה מה שדני באמת רצה שזה יהיה.
דני רצה בשותפת-סוד. בנישואין לאחת שהוא יוכל לחלוק עימה את מה שעובר עליו במשך היום. להתייעץ עימה. לספר לה על הקומבינות. על התככים. על הכסף הגדול. על הסתרת המזומנים במקומות רחוקים. על רכישת דירת-הסטודיו שנרשמה על-שם חברה זרה שמניותיה מוחזקות בנאמנות עבורו.
זה היה כל עולמו של דני - ואת זה הוא רצה לחלוק עם האישה שעימו בערבים כשהוא היה חוזר עייף מן ההתכתשות הבלתי פוסקת למען לקוחותיו.
עייף - אבל מוכן ומזומן ליום הבא. וליום שלאחריו. כל מה שהוא רצה זה להניח את ראשו בחיקה של האישה שעימו - ולספר לה מה עבר עליו ולשאול בעצתה. מבלי להרגיש שהיא בזה לו - ומתעבת את עצם השאלה.
בערבים כאלה דני היה שואל את עצמו מדוע הוא לא נישא לאחת כמו רינה שמעון-ברק. אנרגטית, תאבת-חיים, חסרת עכבות, מי שמוכנה לבלוע ביחד עימו את כל העולם. ללא הטפות מוסר - וללא ניסיון להתנשא מעליו.
עם אחת כזאת, דני חשב לעצמו, הוא גם לא היה, כנראה, מתדרדר לאותו סוג של בילויים שכה קוסם לו, לאחרונה, ושאותו הוא מצא בדירת-המסתור שהוא וחבריו החזיקו הרחק מן העין הציבורית.
זה, לפחות, מה שהם חשבו. זה מה שהם רצו. פינה קטנה כדי לממש בה תאוות נסתרות; כאלה שאינן מזיקות לאיש.
|
| תאריך:
|
25/09/2013
|
|
|
עודכן:
|
25/09/2013
|
|
חיים משגב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הוצאת מ. מזרחי
|
26/09/13 05:26
|
|
|
|
2
|
|
הקורא המתמיד
|
27/09/13 02:01
|
|
|
|
פורום: סיפור אמיתי
|
כתוב הודעה
|
|
מיכאיל יוּרְייֶביץ' לֶרמוֹנטוֹב, שנהרג בדו-קרב בהיותו בן 27 בלבד, הוא מענקי השירה הרוסית במאה ה-19. בשנותיו האחרונות פנה לכתיבת פרוזה, ובמרכז הרומן היחיד שכתב, "גיבור דורנו", העמיד מעין דיוקן עצמי: פֶּצ'וֹרין הוא "גבר פטאלי" אפוף חידה, ציני, אדיש, שׂבע תענוגות, המפיג את שעמומו באהבהבים ובהרפתקאות. אך למרות האגוצנטריות של פֶּצ'וֹרין (המוצגת מתוך חדירה דקה לנבכי עולמו הפנימי המפותל), בוחר הסופר לצייר מבעד לעיניו של זה דווקא, ובמבט אירוני, תמונה רבגונית של החברה, וזאת בלי לוותר פה ושם על התבוננות אירונית לא פחות גם בדמותו של הגיבור עצמו.
|
|
|
|
|
"ההר המואר ומערות פרחי הבר" מאת סמדר גרוסמן, בהוצאת הספרים "אוריון", הוא סיפור הרפתקה קסום ומיוחד, משולב בפנטזיה צבעונית ועשירה, על שני אחים היוצאים ביום סגריר לחקור את ההר המואר ואת סודותיו, ומתגלגלים להרפתקה מוארת ויוצאת דופן. הקריאה בספר מסייעת לחדד תקשורת בין אישית, ללמוד לדעת להקשיב ולשתף פעולה, ללמוד להאזין לטבע ולסביבה, להיות פתוחים לקבל מתנות מהחיים.
|
|
|
|
|
תמר, כמו ציונה גמליאל, עורכת-הדין הצייתנית במשרדו של דני, לא שאלה שאלות.
|
|
|
|
|
דני התגורר בדירה מרווחת מאוד בצפון החדש של תל אביב. למעשה, זו הייתה דירה דו-מפלסית. המעלית של הבניין נפתחה היישר לתוך הסלון של הדירה. כל שאר הדיירים בבניין יכולים היו לעלות רק לקומה שבע. מפתח מיוחד העלה את המעלית לקומה שמונה - ולסלון של דירתו של דני. זה היה גם נוח - אבל זה, בעיקר, תרם לביטחונן של הבנות של דני ושל אשתו. העלייה הישירה ממרתף-החנייה לתוך סלון הדירה מנעה, ככל האפשר, מגע עם זרים. לדני היה חדר-עבודה בקומה העליונה של הדירה. הוא אהב להסתגר בחדר הזה - ולנהל משם שיחות פרטיות בטלפון קווי שהיה מחובר רק לחדר הזה.
|
|
|
|
|
"המלחמה" שזהו שמו הנוכחי של הספר יכול להטעות את הציבור כאליו מדובר בספר חדש ולא היא. הספר בגרסתו הראשונה יצא בשנת 2003 בשם "לקסיקון מלחמת יום הכיפורים". אם הייתה החלטה להוציאו בשנית לקראת שנת הארבעים למלחמה טוב היה אם היה נשאר בשמו המקורי. בהוצאה החדשה שונה שמו ונוסף לו מחבר האחרון ברשימת המחברים.
|
|
|
|
|
