אין זמן מתאים יותר מאשר עכשיו כדי לשאול את ה-שאלה: למה?
ביום השואה, כולם דיברו על "משואה לתקומה".
איפה התקומה?
אנחנו קמים לקסאמים, אוכלים עם הקסאמים ומנסים לישון בזמן הקסאמים.
איפה התקומה?
למה מדינת ישראל אשר קמה כדי להוות "תקומה" מכניסה את אזרחיה לסכנת מוות יומיומית?
מדינת "כל היהודים" הופכת להיות מדינת רצח כלפי האוכלוסיה היהודית בדרום הארץ.
למה?
למה צבא ההגנה לישראל אשר קם כדי להגן על כל אזרחי המדינה אינו נשלח ע"י הדרג המדיני להפסיק את ירי הקסאמים על אזרחי המדינה?
מה אני אמורה להסביר לבתי בת החמש? - "אמא", היא שואלת אותי, "למה יורים עלינו קסאמים? למה הצבא לא מפסיק את הטילים?". מה אני אסביר לה? זה הצבא שלנו או לא? הבן שלי ישרת בצבא או לא?
הרי ברור שממשלת ישראל לא מעוניינת להגן על אזרחיה הנמצאים כעת בטווח הירי של המחבלים מרצועת עזה. אז בשביל מה שולחים בחורים לצבא? כדי שייהרגו בתאונת אימונים חלילה?
מה שמוביל את המדינה כיום היא הדאגה של הפוליטיקאים לכספים שזורמים אליהם. אותם פוליטיקאים אשר שותפים לאי הפסקת הקסאמים.
תמיד אומרים שהממשלה מחכה שמשהו חמור יקרה חלילה בשדרות ועוטף עזה כדי שיעשו פעולה בעזה. אז לידע כללי, זה כבר קרה. 10 אנשים נהרגו. זה לא מספיק? מאות נפצעו. זה לא מספיק? אלפים חיים בחרדה תמידית. זה לא מספיק? עשרות אלפים חיים כברווזים במטווחי ירי יום יום. זה לא מספיק?
אני רוצה לבוא לבתי ולהגיד לה לקראת יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל. זאת המדינה הריבונית שלנו. זו המדינה שתגן עלינו. זו המדינה שלא תאפשר טרור בתחומה נגד אזרחיה.
זו המדינה שלנו - מדינת ישראל.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
