חזונם של נביאי ישראל

"מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" - נאמר במגילת העצמאות. זהו אחד משני המקורות היחידים הנזכרים במגילה לערכיה של המדינה; השני הוא מגילת האומות המאוחדות. האם מנהיגיה של ישראל ביום הולדתה ה-60 עומדים בקריטריון הזה?

מובן, שאי-אפשר לתמצת את מאות הפרקים של ספרי הנביאים שבתנ"ך לשורה קצרה של עקרונות. לכן, ננסה לענות על השאלה תוך הסתמכות על ארבעה פסוקים בלבד, מתוך פרק י"א בספר ישעיהו. הבחירה הזו אינה מקרית ואינה שרירותית. הרבנות הראשית קבעה, שבתפילת יום העצמאות ייקרא קטע מספר ישעיהו (מפסוק ל"ב בפרק י' ועד פסוק ו' בפרק י"ג), קטע שהוא הפטרת היום השמיני של פסח בחו"ל. פסוקים אלו מדברים על הגאולה העתידה, וקריאתם ביום העצמאות היא ביטוי מובהק לתפיסה הרואה את ישראל - כדבריו של ש"י עגנון בתפילה לשלום המדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו".

בקטע זה מדבר ישעיהו על ביאת המשיח, קיבוץ גלויות, שלום גלובלי ("וגר זאב עם כבש") ועבודת ה' אשר תתפשט בעולם כולו. לענייננו, כאמור, נסתפק בארבעה פסוקים - פסוקים ב' עד ה' בפרק י"א. וכך אומר ישעיהו על המשיח:
"ונחה עליו רוח ה', רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ, והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק אֵזור מותניו והאמונה אֵזור חלציו".

חלק מתכונות אלו של המשיח הן עניין לאחרית הימים: שליט שמקור סמכותו הוא אלוקי, מודרך ביראת ה', רואה את התורה וההלכה כנר לרגליו. לא באלו נעסוק כאן. נסתפק בתכונות שניתן לשאוף אליהן גם בימינו אלו.

• "ושפט בצדק דלים" וכו' - מפרש מצודת דוד: "יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר [=לא יחניף] פני הגדולים, ואת החזקים יוכיח במישור [=ביושר] כפי הראוי בעבור ענווי הארץ, שלא יגזלום עוד מעתה".

• "והוכיח במישור לענווי ארץ" - מפרש המלבי"ם: "היושר עצמו הוא יהיה בידו פלס, בו יוכיח במוּסרו לענווים שיקבלו מוסר, ולא יטה מן הישר ימין ושמאל".

• "והיה צדק אֵזור מותניו" - מפרש ר' אברהם אבן עזרא: "והנה הצדק לא יסור ממנו כל ימיו בכל מעשיו". וכן מפרש מצודת דוד: "הצדק והאמונה שיחזיק בהן יהיו לו לחוזק כאדם החגור אֵזור [=חגורה] במותניו, שהוא מזורז ומחוזק".

• המלבי"ם מרחיב יותר בפירוש לפסוק זה: "הצדק והאמונה לא יהיה אצלו קניין חיצוני, רק [=אלא] כאֵזור הדבוק אל מותניים וחלציים, שהוא דבר השייך אל גופו - כן יהיו הצדק והאמונה דבוקים בו דיבוק עצמי, לא יתפרדו ממנו בשום פעם... ודימה את הצדק לאזור מותניו, שהוא החגור שעל בגדיו - כן הצדק שהוא בין אדם לחברו יהיה נראה לכל. והאמונה אשר הוא בין אדם למקום, דימה לאזור שתחת בגדיו, אשר לא יתראה רק [=אלא] לאיש הלובשו לבדו, כי יהיה הנצפן מן אמונתו בלב יותר מן הנגלה ממנו לרבים". כלומר: הצדק בין אדם לחברו יהיה גלוי, ואילו האמונה בה' תישאר סמויה ולא ינופף בה בראש חוצות.

מה אנו לומדים מפסוקים אלו? המנהיג האידיאלי הוא זה, אשר בנוסף לצדיקותו בין אדם למקום ולדבקותו באלוקיו, גם מקפיד על עשיית צדק בין אדם לחברו ועושה זאת מבלי לחשוש מאיש. הצדק הוא חלק בלתי נפרד לא רק ממעשיו, אלא גם מאישיותו.

בניגוד מוחלט למנהיג כזה, עומדים מנהיגי הדורות ערב חורבן בית ראשון, ואשר אותם מתאר ישעיהו עצמו בפרק א' של ספרו. שם הוא מדבר על "שרַיִך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". כאשר המנהיגים שקועים ברדיפת בצע כסף, אך טבעי הוא שלא יעסקו במשפטם של הדלים - אם משום שהעשירים ישחדו אותם, ואם משום שמעייניהם יהיו נתונים לעיסוקים מכניסים יותר.

דבריו של ישעיהו מתארים את שלבי ההתדרדרות החברתית-מנהיגותית-מוסרית. כאשר השרים סוררים (סרים מן הדרך הישרה, מפרש רש"י), הם מיד מתחברים לגנבים. מכאן עוברים הם לאהבה פסיבית של השוחד הניתן להם, אך עד מהרה הם מתחילים לרדוף אחריו בפועל. התוצאה היא שהם מסרבים לדון בדינו של יתום, ולבסוף - האלמנה כלל אינה יכולה להגיע להם. זהו הסיאוב הנורא ביותר: שקיעה של המנהיגות בהעשרת עצמה והתעלמותה מן החלשים שבחברה. מכאן, התוצאה היחידה האפשרית היא חורבן.

לכן מובן, מדוע המנהיג של ימי הגאולה חייב להיות הפוך - כזה שעשיית צדק תופסת חלק נכבד מסדר יומו, כזה שהיושר הוא חלק בלתי נפרד לא רק ממעשיו אלא גם מתכונותיו. אין דרך ביניים: או שהמנהיג שקוע בעצמו ומתעלם מהזקוקים לעזרתו, או שהוא מקדיש את כל כולו לזולת. מי שחושב שתיתכן דרך ביניים, שאפשר להיות גם גנב "קטן" וגם מנהיג - שוגה בצורה חמורה ביותר. כי כפי שראינו, הגניבות הקטנות מוליכות במישרין ובמהירות לאובדן כל חוש של מוסר וצדק.

בערבו של יום העצמאות ה-60, כאשר יותר ויותר ממנהיגינו מתגלים כאוהבי בצע ואולי גם כרודפי שלמונים, אנו חייבים להתעורר. חזונם של נביאי ישראל, עליו מושתתת מדינת ישראל, מזהיר אותנו בצורה הברורה ביותר מה עלול להתרחש. הברירה היא בידינו: בין מנהיגי דור החורבן לבין מנהיגי דור הגאולה.