מחשבות דמיוניות

בהר הכרמל פרצה שריפה גדולה

לכל אחד יש לב

עצב ואהבה,

הַשָּׂפָה הָעִבְרִית שֶׁלִּי מַמָּשׁ מַלְכָּה

המורה גילה הודיעה לתלמידים שבקרוב יתקיים מבחן במתמטיקה. כל הכיתה הופתעה, ורק חנה מרחה באדישות לק על ציפורניה. חנה התקשתה בלימודיה, ובמהלך השיעורים התעסקה בעיצוב תכשיטים. השיעור היחידי שאהבה חנה בבית הספר היה אומנות, כיון שהצטיינה בו. הצלצול נשמע והשיעור הסתיים. כל הילדים התפזרו, ואילו חנה נשארה יושבת לבדה בכיתה. חנה חשה חסרת תקווה, שכן ידעה שגם במבחן זה תיכשל. מזל, המנקה, נכנסה לכיתה. "שוב לא הרימו כיסאות," היא מלמלה לעצמה.