בִּמְרוֹמֵי
שְׁמֵי התְּכֵלֶת
בְּלֵב חֲלוֹמִי
שׁוֹכֶנֶת, צִפּוֹר תְּשׁוּקָתִי.
נוֹסֶקֶת, בְּזֶמֶר מְעוֹרֵר
לְהָאִיר פְּנֵי הַיּוֹם הַדּוֹהֵר.
אֵיכָה אֲבִיאֵךְ, הַעוֹד אֲחַבְּקֵךְ
יָמַי נִשְׁטָפִים בַּמִּדְרוֹן.
עִם צֵאת הַחַמָּה
תַּעֲלֶה בִּגְבוּרָה,
שַׁחֲרִית שֶׁל
שָׁלוֹם וְאַהֲבָה.
מְפַלֵּל עִם נֵר נְשַׁמָּה בּוֹעֵר
בָּאָה עֵת אַחֲוָה עוֹלָמִית.
בָּאֹפֶק הַשָּׁר, יוֹנָה בּוֹדֵדָה
תָּרָה אַחַר בֶּן זוּגָהּ,
בְּפִיהָ בְּשׂוֹרָה.
