בְּעוֹד הַשֶּׁמֶשׁ קוֹרַעַת אֶת הַיָּם,
הָעֶרֶב מִתְנוֹדֵד בְּגִלּוּפִין.
עַכְשָׁו, הוּא נָע בְּמַשַּׁב הָרוּחַ,
מְפַהֵק בַּעֲצַלְתַיִם
וְגוֹמֵעַ אֶל תּוֹכוֹ שִׁירַת קָמָה.
הָעֶרֶב כּוֹרֵעַ בַּאֲפִיקֵי זָהָב,
מְלַטֵּף שָׁמַיִם סְמוּקִים בְּמַבָּטָיו,
לוֹגֵם כּוֹס יַיִן כְּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
וְאוֹתָהּ מַשִּׁיק "לְחַיִּים" -
אֶל בַּת הָאוֹר הָאַחֲרוֹנָה.
