זִכָּרוֹן חָבוּי

הַבְּרִיזָה שֶׁבָּאָה מִן הַיָּם
מַזְמִינָהּ אוֹתִי
גּוֹהֶרֶת מֵעָלַי
וְהַשְּׁחָפִים מִמַּעַל כְּהִינוּמָה שֶׁל פְּנִינִים
דּוֹחֲפִים אוֹתִי
אֶל קִצְפָּן שֶׁל הָאֲדָווֹת.

הַבְּרִיזָה שֶׁבָּאָה מִן הַיָּם
שׁוֹרֶקֶת מֵעַל אָזְנַי,
עוֹגֶבֶת אַחַר חִיּוּכַי,
נוֹגַעַת בְּנִשְׁמָתִי
צוֹבַעַת גַּעְגּוּעַי
בִּמְחוֹל הַסְּעָרוֹת.

וַאֲנִי
עוֹמֵד מֻקְסָם
כְּרוּחַ הַמְּחַזֵּר
אַחַר בְּנוֹת-הַיָּם
פּוֹרֵט בְּגִיטָרַת לִבִּי
אֶת שִׁירָתָן.

כַּגַּעְגּוּעַ אָרֹךְ וְכוֹאֵב
נִשְׁקֶפֶת בָּבוּאָתֵךְ
מִתּוֹךְ רְסִיסֵי-הַמַּיִם
הַנּוֹשְׁקִים לִשְׂעָרֵךְ

אֲנִי עוֹמֵד נִפְעָם
בּוֹהֶה בַּזִּכָּרוֹן
רְפוּי אֵיבָרִים
טוֹבֵעַ בְּדִמְעוֹתַי
עַד
אָבְדָן חוּשִׁים.