"ההצגות כאן הן עבור הקהל ולא למען האמנות"

אלכסנדר מורפוב הנו הבמאי הבולגרי הראשון שבא לביים בארץ. ביום ראשון תתקיים הצגת הבכורה למחזה השני שהוא מביים כאן בתיאטרון גשר-"פרימה דונה" מאת הסופר האנגלי גפרי הטשר. לרגל הבכורה ראינתי השבוע את הבמאי.

"אני כבר 17 שנה עובד בתיאטרון הלאומי הבולגרי בסופיה בירת בולגריה, כאשר היום אני הבמאי הראשי שלו. עסקתי לפני כן בבימוי בקולנוע ושיחקתי בכמה מחזות. בתיאטרון הלאומי העלתי בהתחלה את המחזה דון קישוט והסערה שהיו בימויים שלכל הדעות הוסיפו לתיאטרון קהל חדש כי השתדלתי בהם למזג בין ה"גבוה" - האליטיסטי לעממי, במשחק מעניין, מבדר וטוב. ההתחלה הייתה מוצלחת ביותר וכך הפכתי במרוצת השנים לבמאי הראשי של התיאטרון".

היום מורפוב מרבה לביים בחו"ל בעיקר ברוסיה, יון, מקדוניה וגם בישראל. הוא בעל אותות הצטיינות רבים הן מבולגריה והן מחו"ל.

כיצד נוצר הקשר בינך לבין תיאטרון גשר?

"עבדתי כ-10 שנים ברוסיה והיתי במאי ראשי בתיאטרון בסנט פטרבורג וכאשר תיאטרון גשר היה בסיור ברוסיה, באמצעות מכר משותף נוצר הקשר. הוא לא נוצר מיד. תיאום הזמנים בינינו לקח זמן רב. עברו כמה שנים עד שמשהו ממשי התבשל. לפני כשנתיים מצאנו סוף סוף זמן מתאים לשנינו ובאתי לישראל בפעם הראשונה. אז ביימתי בגשר לפי בחירתם את "דון ז'ואן" מאת מוליר שלפני כן ביימתי במקומות אחרים. זאת הפקה שזכתה להצלחה גדולה מאוד בכל מקום שביימתי אותה כולל בסופיה בתיאטרון הלאומי והמוצגת שם עד היום.גם כאן דון ז"ואן זוכה להצלחה גדולה וגם כאן המחזה עדיין מוצג ויש הזמנות לעוד הצגות רבות במקומות שונים בארץ"

האם אתם מציגים את ההצגה בכל מקום שמזמינים אתכם בארץ או יש מקומות בהם אתם מסרבים להציג?

"הקריטריון היחידי אם להציג או לא להציג במקום מסוים הוא אם יש במה מתאימה. אם יש כזו אנו מציגים בכל מקום שמזמינים אותנו."

האם כאשר אתה מביים אותה הצגה במקומות שונים, אתה מתאים את הבימוי להתנהגות והמנטליות של הקהל?

"לכל קהל צריך להתאים את הבימוי וההצגה לפי מה שהוא רגיל,לפי הסטנדרט המקובל באותה ארץ.אף פעם הצגה שאני מביים ברוסיה למשל לא תיהיה דומה להצגה שאני מביים בישראל."

מדוע בחרת לביים כמחזה שני בגשר ב"פרימה דונה" מחזה וסופר לא כל כך ידועים בישראל?

"גפרי הטשר שכתב את המחזה הוא דרמטורג אמריקני לא כל כך ידוע כדרמטורג ויותר כבמאי סרטים, אך זה מחזה טוב, מעניין ונראה לי שהקהל הישראלי יואהב אותו. זהו מחזה על שחקן גדול ענק ומפורסם בתקופת הרסטוורציה של צרלס 2, שהתמחה לגלם תפקידי נשים בתיאטרון בתקופה שלנשים היה אסור לשחק וגברים ביצעו את תפקידי הנשים. כאשר צ'רלס 2 שינה את החוק הוא התחיל לשחק תפקידי גברים אך לא התאים לכך וירד מגדולתו.

אני מאוד אהבתי את המחזה, לא התאפשר לי לביימו במקומות שונים בעולם ואני הוא זה שהצעתי לביים אותו כאן. לאחר שערכנו בו שינויים רבים כדי להתאימו לקהל הישראלי. עשיתי זאת יחד עם רועי חן. עשינו שינויים שונים כי הלשון המיוחדת של המחזה אולי צופה אירופאי יכול להבין אותה אך ישראלי שלא רגיל ללשון זו לא ירד לכוונת המחזאי אם לא נוסיף דברים כדי שיבין את המטפורות השונות שבמחזה. עם התרת משחקן של נשים, הרבה שחקנים נשארו ברחוב כי הם לא התאימו לשחק תפקידי גברים. שחקנים אלו עברו קורסים מיוחדים עוד מילדותם ואימצו להם התנהגות נשית,דיבור שונה וזאת לא התאים למשחקים תפקידי גברים."

מה דעתך על הקהל הישראלי. היש הבדל בינו לבין קהל במקומות אחרים בעולם?

"יש הבדל רב בין הקהל הישראלי והקהל במקומות אחרים. הישראלי אינו אוהב הצגה ארוכה. אין לו סבלנות או אולי הסיבה היא שההצגות כאן מתחילות מאוחר מאוד והוא ממהר.

היו לי בעיות קשות בבימוי שתי ההפקות שעשיתי כאן.עמדתי תחת לחץ לקצר כאן, למחוק שם כדי שההצגה לא תיהיה ארוכה, שלא תיהיה עם הפסקה ושלא תיהיה ארוכה יותר משעה ועשרים - שעה עשרים וחמש. לא בכל הצגה אפשר לעשות "תספורת" כזו. נאמר לי שגשר התחיל עם הצגות שנמשכו 3 שעות ועם הזמן התאים את עצמו למקובל והיום הצגותיו הם בסטנדרט הרגיל בארץ וללא הפסקה.

ההצגות כאן הם עבור הקהל ולא למען האמנות כי צריך להתחשב בקהל המנויים. לא צריך לעצבן אותו כי הוא לא יחדש את המנוי שלו בשנה הבאה. בבולגריה אין דבר כזה מנויים. האדם הולך לקופה וקונה כרטיס להצגה בודדת. דבר נוסף. כאן יש כמה בכורות. לקהל מוזמנים חשוב, לעיתונאים, לידידי התיאטרון, לקניינים. הקניינים הם הקובעים מה יוצג כי הם הקונים הגדולים. הם הקובעים מה יהיה גורל ההצגה. שיטה זו של קנית הצגה מגבילה מאוד את המנהל האמנות והבמאי. אם הקניין לא יקנה את ההצגה כדי להציגה מחוץ לתא היא לא תוכל להתקיים תקופה ארוכה .היא תוצג מספר הצגות בלבד והתיאטרון אינו יכול להרשות לעצמו דבר כזה.

כאן הקהל מעדיף את הסוג הקל. הקהל אינו רוצה לחשוב,להתעמק, אוהב להעביר את הזמן בנעימות ובשמחה. הרצינות נדחקת לצדדים. יתכן והסיבה היא המתח כאן, המלחמות, הדאגה למחר או לבן בצבא. כמובן שיש יוצאים מהכלל ומנהלי התיאטרון משתדלים ללכת באמצע ולספק את שני הצדדים. לא תמיד בהצלחה."

מה דעתך על הבניין החדש של הבימה.האם ראית אותו?

"ראיתי את הבניין. הוא מצא מאוד חן בעיני. כמבנה הוא מעולה, כולל הטכניקה שבו. הוא מפואר, הוא מצוייד היטב והציוד מצויין. הרבה יותר טוב מאשר בבולגריה או ארצות אחרות גדולות ועשירות יותר מישראל. הסאונד - הצליל בכל האולמות שביקרתי היה מעולה. יש כאן זרקורים פי כמה יותר מאשר בתיאטרונים מפורסמים בעולם כולל בתיאטרון הלאומי הבולגרי. ביקרתי בכמה הצגות בהבימה ובקאמרי והם לא השאירו עלי רושם מיוחד."

מה דעתך על השחקנים?

"הם עשו עלי רושם כי אינם אידאליסטים ומתייחסים אל המקצוע בקלות, בקרירות מסויימת. לא קשורים לו כפי שאני מכיר את השחקנים הבולגריים למשל. שם הם מסוגלים להיות בתיאטרון מהבקר עד הערב וכאן כל אחד חושב על הרגע לחזור לביתו ומשפחתו. אין להם את ההתלהבות שאני רגיל לראות בחו"ל. כאן לא קיים דבר כזה שאחרי שאני מסיים את החזרה איתם הם נשארים לתרגל לבד. הם לא קשורים לתיאטרון בצורה אמוציונלית. חסרים לשחקנים הדמיון להרגיש שנמצא במקום של ההתרחשות של העלילה.הוא משחק את תפקידו בצורה חיצונית מבלי להיות בפנים בתוך התפקיד. בבכורה אין המולה, אין מתח, אין התרגשות, הכל שקט. כאן זו הצגה ככל הצגה.

יש הבדל בין מבנה התיאטרון כאן ובבולגריה. שם כל התיאטראות ממשלתיים. כאן הם רק מקבלים סובסידיות. מה השיטה העדיפה קשה להגיד.יש תיאטרונים ממשלתיים בגרמניה. אם אני אשווה בין תיאטרון ממשלתי בבולגריה ותיאטרון בישראל אעדיף את השיטה הישראלית.אם אשווה בין גרמניה וכאן אעדיף את השיטה הגרמנית. בבולגריה בתיאטרון הממשלתי המנהל והשחקן משוללים כל יוזמה פרטית ורעיונות של יחיד.הכל מוכתב מלמעלה ואתה כבול להחלטות אלו גם כשהם בניגוד להשקפות שלך.כאן החופש ליוזמה פרטית כמעט מוחלט".

לסיכום האם יש לך כוונה או הזמנה לביים גם בתיאטרון אחר בישראל פרט לתיאטרון גשר?

כוונה יש לי הזמנה עדיין לא. אני אוהד את ישראל. היא מוצאת מאוד חן בעיני. ביקרתי בכל המקומות הקדושים לנצרות והדתות האחרות.התרשמתי מהעקשנות, ההתמדה של התושבים לישב את המדינה, לפתח אותה. ישראל היא מדינה צעירה שהצליחה להפוך חלקים גדולים ממנה לפינות חמד. אני מלא הערצה לעם היושב כאן".