ספר שירה: "ניצוצות מהמבוע"

הקובץ הראשון משירתה של חווה צוטרין-נתן אשר ראה אור לאחרונה,
נושא בחובו שירי נשמה ותפילה. 'שירת היחיד' מצטיירת בעוצמות הגלומות בנבכי נשמת האדם מול הבורא הכל יכול. די להציץ במובא (ע' 9): .."הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי - הֵאַרְתָּ,/נֵר קָטָן,/מֵעַצְמוּת נִשְׁמָתְךָ הָעֶלְיוֹנָה"..//.."וַאֲנִי הַקְּטַנָּה,/כְּעַרְעַר עֲרָבָה אֶתְהַלֵּךְ, לְפָנֶיךָ,/הָלוֹךְ וָשׁוֹב,תְּסוֹבְבֵנִי בַּמַּעְגָּלִים".. כדי לתת את הדעת עד מה רבה האמונה הזכה בכוח העליון, ועד מה גדולה ההערצה ליכולות הנשגבות שלו. ראה (ע' 12-13): .."אַלּוּפוֹ/שֶׁל עוֹלָם בּוֹחֵן בְּעַפְעַפָּיו/קְלִיפַּת אֱגוֹז, צִיץ נוֹבֵל,/מְפָרֵק מְחַבֵּר מְשַׁבֵּר/יִרְצֶה יְאַחֵד, יִרְצֶה יְהָרֵס"..

המשוררת קולטת ומלקטת בדקות מבט פלאי הבריאה, ומביאה אותן אל גנזי כתיבתה ביראה (ע' 14-15): .."אוֹסֶפֶת אוֹתִיּוֹת, מִלִּים, אֶל גַּנְזַךְ לִיבִּי,/עוֹטֶפֶת בְּנִימִים דַּקִים,/חוֹבֶקֶת בְּעוֹרְקִים רוֹטְטִים,/מַנְשִׁימָה אוֹתָם חַמְצָן,/מַשְׁקָה לִבָּתָן בְּמֵי חֶסֶד"...

היכולות לפרום את חוטי האריגה הללו, ולשזור אותן מחדש אל המהויות הגלומות במושג 'אהבה', מביא אותה לנבור אחר המשכו של השיר, וכאן היא שואלת: .."אַתָּה הָאָדָם,/אָן תּוֹלִיךְ אֶת הָאַהֲבָה?"..
היקף התשובות, מתעתע. לא לכל הסוגיות, יש תשובה אחת אבסולוטית.

היות שהמשוררת חשה כי עשתה את הצעדים הנכונים לקראת המפגש הנשגב עם המושג הכה טעון, היא מעניקה לנו הקוראים, קווים מנחים, לדרך שיש לעשות עד ההגעה אל ראשית 'ההארה'. (ע' 23): .."אַשִׁיל קוֹצִים"..//.."בַּנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית אָפִיחַ מֶרְחָב,/הַלֵּב נִפְעָם, חָשׁ,/כִּי הוּא יוֹדֵעַ"..

לאחר שנפתחים כל החושים לקלוט, מאליו - באים בסוד הכמוס הזה. ואחריו קוראים את המשפט (ע' 24): .."הִתְעוֹרְרוּת יְקִיצָה,/עֵינַיִם נִפְקָחוֹת בִּרְאִי הַיְקוּם,/רָבְדֵי רְבָדִים/צְעִיפֵי אוֹר מִשְׁתַּקְּפִים זֶה בְּזֶה"..
והעניין שבכאן, הולך ומתבהר (ע' 25): .."צָמֵא, לֵךְ בַּמִדְבָּר/הוּא מוֹבִילְךָ/וְאֲתָּה לֹא יָדַעְתָּ,/מְצָא נָוֶה,/מַיִם חַיִּים. יַרְווּךָ,/גַּלֵּה חֲסָדִים,/שָׁם תִּמְצָאֶנּוּ וְהוּא בְּתוֹכְךָ"..

משהגילוי הזה, מתחבר ונקלט בתודעה האנושית המושג הסגולי 'אהבה' - מקבל תפנית ומתפרס על פני עולם ומלואו. כך היא מולידה ומחיה את ההמשך של הקיים (ע' 48-49): .."מַזְרִים דָּם, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה,יוֹרְדָה מֵהַגָּנוּז/מְעוֹרֶרֶת, נוֹגַעַת, מְאִירָה,/הִתְכַּוְצוּת הַרְפָּיָה, חוֹזֵר חֲלִילָה/נִגּוּן אַהֲבָה אֵין קֵץ, חַיִּים מִתְהַוִים,/נְשִׁימָה, נְשָׁמָה, יֵשׁוּת שְׁלֵמָה/דִּין, חֶסֶד, רַחֲמִים,/בּוֹקְעִים מִמַּעֲמַקֵּי הֲוָיָה./אֵם אִשָּׁה לֵדָה, לְיָדָה עוֹלָלָהּ"..

החיזוקים 'להיות האדם', ביצירות שבקובץ ניתנות בהבזקי אור מאירי עיניים (ע'26): .."הַחָיִּים חֲזָקִים/אַף בְּחֻלְשָׁתָם,/כָּל עוֹד רוּחַ בּוֹ, יִגְבַּר בְּתַעֲצוּמוֹת/עַל חֶשֶׁכַת תָּמִיד. יִתָּלֶה, בְּנִיצוֹץ קָט,/יוּאַר בְּנֵר דַּקִיק,/בִּשְׁבִיב תִּקְוָה/לֹא לְנַתֵּק חוּט נְשָׁמָה/כִּי/הִיא שִׁירָתוֹ, בְּתוֹכוֹ בְּחֻבּוֹ,/מִקְדַּשׁ אָדָם."..

התפילות שבקובץ, מעלות סוגיות רבות בשאלות הטמונות: במשאלה; בבקשת המחילה; ובהיענותו של הבורא. (ע' 40): .."מַיִם חָגִים, הֶבֶל עוֹלֶה,/רוּחַ, נְשִׁימָה,/בְּרִיאָה הֻשְׁלְמָה."..//.."כְּשֶׁיִּסְטוּ מִדֶּרֶךְ, יֶלְכוּ עֲקַלָּתוֹן,/ יְכַלּוּ קִצִּין, יִקֹּב דִּין, בַּחֳרִי אַף, מַסְתִּיר פָּנִים"..//.."וְהָיָה, תַּל לְגַיְא, הָרִים יַעָלְמוּ,/וְהָיוּ עֲמָקִים לְמִישׁוֹר./שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּתָם, יִכמֲהּ לְשׁוּבָם/ יִנָּחֵם שׁוּב וְיִמְחַל". ..//.."הוּא רַחוּם, יַעֲלֶה כַּפָּיו/יִפְרֹשׁ מֵחָדָשׁ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ/יִפְתַּח יָדוֹ"..

בשירי האמונה וההתחדשות שבקובץ, נמצא בין היתר שירי תפילות לשלום ציון וירושלים (ע' 47): .."אֶרֶץ פְּלָאוֹת שָׁמַיִם, לֵדָה מְחֻדָּשָׁה,/קָם בְּגָאוֹן עַם מַגְשִׁים חָזוֹן חֲלוֹם,/חַי וְקַיָּם./מְחַדֵּשׁ שָׂפָה, מוֹלֶדֶת,/נֵס תְּקוּמָה,/אֶרֶץ צִיּוֹן יְרוּשָׁלַיִם"..

ועוד (ע' 32): .."הוֹלַכְתָּנוּ בְּאוֹת בְּרִית עוֹלָם, הֶמְשֵׁךְ הַבְטָחָה עַתִּיקָה,/פִּיּוּס אֶרֶץ, אָבוֹת בָּנִים, רִבּוֹאֵי זִכְרוֹנוֹת, יָמִים, כִּסּוּפִים,/תִּקְווֹת, לַבָּאִים - מִתְמַשֵּׁכִים, לְאֵין קֵץ./מִיְּמֵי הֳיוֹתךְ עִיר דָּוִד, מְלָכִים, נְבִיאִים,/מִשְׁכֵּן בֵּית אֱלוֹהִים./מֵאָז, יָמִים קְדוּמִים, לְעֵבֶר נֶצַח, עַד כְּלוֹת כֹּל,/סֻכָּתוֹ פְּרוּשָׂה עָלַיִךְ,/תִּפְאַרְתּוֹ אַתְּ, אֲהוּבָה, יְחִידָה,/לֵב פּוֹעֵם תֵּבֵל,/אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִּם."..

דוגמה נוספת נמצא (ע' 56): .."מֵי הַשִּׁילוֹחַ זוֹרְמִים אַט אַט/מְטַהֲרִים אֶרֶץ/לְכָל הַפְּתָחִים זוֹרְמִים עַם קְדוֹשִׁים/עֲזָרוֹת מְלֵאוֹת"..//.."מִגּוֹלָן, גָּלִיל שְפֵלָה, נֶגֶב,/זוֹרְמִים/כְּמֵי נַחַל אֵיתָן/אֶל/יָם צִיּוֹן הַגָּדוֹל/שֶׁאֵינוֹ מָלֵא."..

הגורם הדומיננטי המוביל והמקשר בקובץ בין יצירה ליצירה הוא הניגון בין הגשמי לרוחני. בדרך כלל אין ניגודים בין התפילות של 'האני' המבקש למרחבי נפשו, לבין 'האני' המבקש לרווחת הכלל. הכלים המנגנים משלבים שלמות ביצוע והרמוניה. והרי הבקשה 'לפרט' (ע' 59): .."אֲהוּב חֲלוֹמוֹתַי, הַגְמִיעֵנִי מִטוּבְךָ/אַט אַט זְרַח עָלַי, הַקִּיפֶנִי בְּמִקְסָם עָנֹג/עוֹד מְעַט קָט, יַעֲלֶה הַשַּׁחר,/הַשְׁמִיעֵנִי נִגּוּן מַעֲלוֹת בֶּחָלִיל,/אֶדְאֶהּ/אֲרַחֵף, אֲהַלֵּךְ בְּרֶגֶל קַלָּה/אֶדְמָה יַמִּים וּנְחָלִים,/מָלֵא לִבִּי, בִּשְׂמֵי מִגְדְּנוֹת אַהֲבָתֵךָ,/אֶנְצְרֶם,/עַד יִבְקִיעַ, אוֹר רִאשׁוֹן./אֲהוּב חֲלוֹמוֹתַי, עַד אַחֲרִית."..

בדוגמה האחרת נמצא את הבקשה 'המובאת לכלל' (ע' 53-54): .."נִגּוּנֶיךָ, שְׂפַת בְּרִיאָתְךָ בְּתֵדְרֵי תְּדָרִים/הֶרְכֵּבִים מֻפְלָאִים חֲלִילִים וַחֲצוֹצרוֹת/תָּשִׁיב נַפְשָׁם נְשִׁימָתָם, נִגּוּן אֶחָד הוּא, הַלֵּל יָהּ,/כִּכְלוֹת נְשִׁימָתָם, תָּשִׁיב נִגּוּנָם/בִּיקוּמְךָ יִבְקְעוּ פְּרָחִים, יִצְמְחוּ אִילָנוֹת/תְּחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה בְּעוֹנָתָה/ יֵרֵד מִשִּׁפְעָתְךָ נִגּוּן חָדָשׁ, יִתְחַדֵּשׁ עִם עֲלוֹת שַׁחַר./יְבַקֵּע אוֹר מִשְּׁחוֹר מֵאוֹר מָאוֹר שֶׁבְּגַנְזֵכְךָ"..

התוכחות היחידות של המשוררת כלפי הבורא באים בשיר (ע' 62): .."אֵיךְ יָכְלוּ מַלְאָכִים לְנַגֵּן/כְּשֶׁצּאנְךָ הוּבַל לַטֶּבַח,/מוּבָל/בְּלִי דַּעַת מַדּוּעַ/אַבָּא וְאִמָּא/חָכְמָה וּבִינָה/עָקְדוּ דַּעַת, קַו נָטוּי,/לֹא נוֹתָר מָקוֹם לְחֶסֶד/כֻסָּה רֹאשָׁם/ בַּעֲנַן דִּין,/הוּא הָאֶחָד,/בִּשְׁמוֹ הָלְכוּ, שְׁמוֹ נָשְׂאוּ עַל שְׂפָתָם,/הִסְתִּיר פָּנִים/לֹא הִיטָּה שְׁכִינָתוֹ/מֵעַל תְּמִימִים/אֶת מִקֵדְּשׁוֹ בְּתוֹכָם עָזַב,/אַף לִהְיוֹת סְבִיבָם לֹא חָפֵץ,/נָטַשׁ אוֹתָם לְגוֹרָלָם/נוֹכֵחַ, לֹא נוֹכֵחַ"..
ומשהמשוררת מפרקת את המשא הכבד הזה משכמה, היא פונה לרוח המוזיקה וכותבת (ע' 70): .."וִיוַלְדִי,/מִתְעַלֶּה בַּחֲלִיל קְסָמִים/מוֹלִיךְ הַצֹּאן בְּנוֹעַם"..//.."מְגַבֵּשׁ עֵדֶר./מֵשִׁיב שֶׂה תּוֹעֶה בְּרַחֲמִים./בְּאַהֲבָה".
ובהמשך שיר אחר (ע' 74) נמצא את ההשלמה והציפייה לאור: .."רְאִיָּה חְדָשָׁה מְאִירָה מִתּוֹךְ תֹּהוּ"..//.."הַעְתֵּר עַל עוֹלָמְךָ מִטּוּבְךָ,/מְשׁוֹךְ מִשִּׁפְעָתְךָ,/לַפֵּף חוּטֵי חֶסֶד נְכוֹנָה"..

לאחרית, הבה נלגום עוד מעט קט ממשפטיה הנפלאים אשר מאופיינים:
בכנות ובזכות הפניה אל הבורא הכל יכול. בתיאורי הבריאה; בתיאורי החי והצומח; ומתוכם ההשלכות הישירות כלפי בני התמותה.
(ע' 27-28): .."שׁוֹמֵעַ זְמִירוֹת,עוֹנֶה תְּחִינּוֹת,/מְעוֹרֵר יְקוּם לִפְעֻלַּת יוֹמוֹ"..(ע' 79): .." מַיִם שׁוֹחַקִים, מְפַסְּלִים בַּסֶּלַע חֲגָוִים מֻפְלָאִים"..
(ע' 80): .."נִשְׁמַת הַנַּחַל, מַחְלִיקָה אֲבָנִים רַכּוֹת./בְּמַגַּע קְטִיפָה,/בְּחֶמְלָה בְּאַהֲבָה".. (ע' 81): .."נִשְׁמַת הַפֶּרַח, עֲטוּפָה יֹפִי,/הִלָּתָהּ לוֹבְשֶׁת סָגֹל,/בְּרִיאָתָה/מִקֶּרֶן אוֹר גָּנוּז".. (ע' 82-83): .."צִיּוּצֵי צִפּוֹר מְפִירִים קוֹל דְּמָמָה/נוֹשֵׂאת כְּנָפֶיהָ, דּוֹאָה בְּמָחוֹל כְּרַחֵף נְשָׁמָה.".. (ע' 88): .."אֲדָמָה בּוֹלַעַת מִכְמַנִּים/מַעֲלָה מֵחָדָשׁ חָטְרֵי עֲרָבוֹת עַתִּיִקוֹת,/מַפְרִיחָה בָּרוּחַ שַׁפְרִירִיּוֹת,/נִגּוּנִים מְרַחֲפִים בְּצַחוּת אֲוִיר"..

כמובן 'הניגון' הפותח את הקובץ היפהפה הזה, הוא גם זה המסיים עימו (ע' 98): .."רֵקֹע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם./אִיִּים אִיִּים מִתְחַבְּרִים/כּוֹכַב לֶכֶת, אֶחָד, מִנִּי רַבִּים./סְבִיבוֹ, מִתְלַחֵן נִגּוּן".. (ע' 38): .."נֶפֶשׁ בְחֹסֶר, מִתְרַפֶּקֶת,/ מַעֲלָה בְּזִכָּרוֹן, רוֹאָה חָשָׁה, מַשְׁלִימָה תְּמוּנָה,/לֵב מִתְמוֹגֵג חֲתִימָה מִתְפּוֹגֶגֶת,/מִתַּחְתָּה אוֹתָהּ הִשְׁתּוֹקְקוּת קַיָּמָה"..

והמשפט ממשיך: .."עַל מֵיתְרֵ נְקֻדָּה חֲבוּיָה שֶׁבִּפְנִים, בְּסִי מִינוֹר מִתְנַגֶּנֶת/חַיָּה בַּדוּ-קִיּוּם, הַסְתֵּר וְגַלֵּה, עוֹרְגָה, כָּל עוֹד רוּחַ בָּה/כְּמֵהָה לַמֻּפְלָא, לָרֶגַע הַהוּא"..

ובדברי המשוררת לסיכום (ע' 52) נמצא את תחילת ההמשכיות ליקום ולקיום המתהווה: .."זִכְרוֹן הַזְּמַנִים וְתַעְתּוּעֵיהֶם/רוֹשְׁמִים לְפָנַי אֶת רִשּׁוּמָם./מַטְבִּיעִים טְבִיעוֹתֵיהֶם/בְּלִיבַּת חַיּי"..

חותם אצבעותיה של המשוררת חוה נתן מבהירות מעל צל צילו של ספק
את יכולותיה הנדירות של האמנית הרב תחומית, לבטא בקולמוס ובמכחול, שיקוף 'המהויות היסודיות' של הקיום. שמונה שערים נפלאים מציוריה מלווים את הקובץ, ובכך היא מביאה לביטוי את השאיפה העיקרית במסריה - להחזיק בכל מחיר ברגעי הטוהר של 'השלמוּת' 'והטוב', לבל יתמוססו וייעלמו מהיקום.